לה"ו!
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו"
ברכתי, פתחתי את הבקבוק ושתיתי.
תוך כדי השתייה נזכרתי במה שקרה לפני כמה דקות- סיגל שוב פעם נתנה לי סטירה 'בצחוק' וכרגיל- התעצבנתי עליה והיא טענה שזה סתם בצחוק ו"מה הבעיה שלך?" אוף. למה כל כך קשה לה להבין שזה לא בסדר ולא ממש נעים? מה דפוק בה? כל פעם אני אומרת לה מחדש שתפסיק עם זה וזאתי עם הדפקט הזה שלה לא מבינה. נמאס לי!!
"אחח!!" הסתובבתי מהר לגלות מי הנחית לי את המכה האדירה הזאת וגיליתי את- סיגל. כמה מפתיע.
צעקתי עליה: "איזה קרצייה! אני לא מבינה אותך, מה כל-כך קשה לך לא להרביץ לאנשים?מה??"
היא ענתה "מה את רוצה? איזה תינוקת.. זה בצחוק.. מה הבעיות שלך?!"
ואני:"הבעיות שלי?! את זאת עם הבעיה! כל הזמן אני מסבירה לך -או יותר נכון מנסה להסביר, ואת לא שמה עליי! מה הדפקט שלך?? חסר לך משהו-בורג, מפתח, שכל -משהו."
"יאללה לכי! מי צריך ת'טובות שלך? זה היה בצחוק! תינוקת." אמרה ויצאה מהחדר.
שתקתי. לא תמיד אני צריכה להיות זאת שאומרת את המילה האחרונה, אם זה נותן לה הרגשה טובה- בכיף.
פתאום מישהי קראה לי- "מורי'ה!"
"מה?" הסתובבתי וגיליתי את צופי'ה.
היא המשיכה: "תקשיבי, את יודעת שסיגל ממש נעלבה ממך עכשיו?"
הייתי בשוק "מה?! היא ממני? ממש מצחיק, אם כבר אז הפוך.." השתתקתי ולגמתי כמה לגימות מהבקבוק.
"לא נכון" צופי'ה הסבירה "סיגל אמרה שהיא בסכ"ה נתנה לך מכה קטנה ממש וזה היה בשיא הצחוק.."
"מה?" התפרצתי בבכי "קטנה ממש- עאלק. וגם אם היא קטנה- אפח'ד לא נתן לה אישור להרביץ לי ובכלל לגעת בי! מה היא חושבת לעצמה? אני אומרת לך- משהו דפוק בה. חסר לה שכל!"
צופי'ה ניסתה להרגיע אותי "מורי'ה, תשתי רגע, זאת לא סיבה לבכות."
משכתי בכתפיים, לא רציתי לשתות, לא רציתי להירגע, רציתי להוציא את הכל החוצה- הכל.
צופי'ה אמרה שהיא לא ממשיכה עד שאני שותה. לגמתי לגימה קטנה והיא המשיכה: " מורי'ה, את צריכה להבין משהו.." התפרצתי "לא רוצה להבין כלום! שסיגל תבין! לא אני!" הדמעות זלגו מעיניי, צופי'ה חיבקה אותי חיבוק חזק ואמרה:"מורי'ה, אני מבינה אותך- את ממש צודקת, באמת."
הדלת נפתחה מיהרתי לנגב את הדמעות ואז ראיתי שזאת ענבר המדריכה: "בנות, אני מזכירה לכן שעוד עשר דקות יש פעילות איתי בכיתה. רגע, מורי'ה, הכל בסדר?"
צופי'ה ענתה במקומי: "כן, כן, היא בסדר, אנחנו נבוא עוד מעט תודה רבה!"
"טוב, אם את צריכה משהו תגידי. להתראות.." ענבר הלכה וסגרה את הדלת אחריה.
ואז צופי'ה אמרה: "יאללה מורי'ה, תברכי"
"מה?" לא הבנתי מה היא רצתה..
היא צחקה "למה נראה לך אמרתי לך לשתות? אני רוצה שתברכי בורא נפשות.. שאני אזכה באמן.."
"אהה.."
"נו, מורי'ה, עוד מעט צריך ללכת.."
סגרתי את הבקבוק וברכתי -כשמשום מה אני משתדלת לכוון מה שבדרך כלל אני לא ממש עושה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונן, על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי. ברוך חי העולמים"
צופי'ה ענתה 'אמן' ומיד המשיכה "נו, הבנת?!"
"מה הייתי צריכה להבין?"
"מורי'ה! עלייך לא הייתי מאמינה, ממש לא מתאים לך!"
"מה לא מתאים לי?" אמרתי כשאני מנגבת בשרוול את שאריות הדמעות.
"נו טוב, חשבתי שתביני לבד.." אמרה צופי'ה תוך שהיא מושכת בכתפיה
"סליחה באמת.." פלטתי.
"מה אמרת לפני רגע?" היא שאלה.
"עזבי זה היה סתם בצחוק.. אני כל הזמן אומרת 'סליחה באמת' מה לקחת ללב?"
"לא, לפני זה! הרבה לפני זה.."
ניסיתי להעלות ממעמקי זכרוני מה היא רצתה ונזכרתי
"אהה.. שאת צריכה להבין אותי בנוגע לסיגל"
"לא, מורי'ה, אחר-כך, מה אמרת?" היא המשיכה ושאלה.
לא הבנתי מה היא רוצה ממני אז אמרתי "לא יודעת.. אמרת לי לברך ואז.." תוך כדי שאני מדברת התפרצה צופי'ה "כן! יפה.. הקטע עם הברכה!"
"ו.." המשכתי לא להבין
"תחשבי רגע- אמרת על סיגל שחסר לה משהו- לא?!"
"כן.." עניתי ותהיתי לאן היא חותרת..
"ואז בברכה אמרת 'בורא נפשות רבות וחסרונן' וחסרונן- מורי'ה.. גם מה שחסר להן הקב"ה ברא.. ואחת המטרות של האדם בעולם הזה זה לתקן את עצמו ואת מה שהוא יכול בעולמו של הקדוש ברוך הוא.."
"כן.. אבל.." ניסיתי לעצור אותה אבל לא הצלחתי.
"לא, מורי'ה. בלי אבל! אני מכירה אותך, ובטוח שברכת לפני ששתית, ומה ברכת?"
"שהכול נהיה בדברו.."
"ו.."היא ציפתה שאני אמשיך לנתח את הדברים כמו שהיא עשתה עד עכשיו
"ו.." אמרתי תוך שאני קמה ומתחילה להתארגן לפעילות.
צופי'ה הושיבה אותי חזרה "טוב, צופי'ה, הבנתי, הקב"ה עשה הכל וגם את החסרונות וכמו שאני מברכת על המים ככה אני צריכה לברך על סיגל ועל החסרונות שלה"
עצרתי רגע ואז אמרנו שתינו ביחד "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"
צחקנו קצת ואז צופי'ה אמרה "מורי'ה, את צריכה לקבל אותה כמו שהיא, למרות שזה קשה.. תגידי תודה שזה הניסיון שלך ולא משהו יותר גרוע.."
"אבל צופי'ה, אני לא אדפק.. היא צריכה לנסות לעבוד על עצמה! ואל תגידי לי לדבר איתה- אין מצב שאני עושה את זה"
"מורי'ה, אמרתי לך- אחת המטרות של האדם זה לתקן מה שהוא יכול.. ואם ככה את נוטשת את התפקיד שלך אז את יודעת שזה לא יעבור לך בשתיקה בשמים.."
חשבתי לעצמי- תכל'ס היא צודקת..
"וואי, צופי'ה, אני מתה עלייך! תודה!"אמרתי תוך חיבוק מתמשך
"בכיף, מורי'ה, הכל בשבילך!" ואז אמרה תוך שהיא יוצאת מהחדר "יאללה, אני הולכת רגע להתארגן לפעילות. תחכי לי שאאסוף אותך, בסדר?"
"סבבה.." עניתי תוך שאני מרימה עצמי לכיוון המראה להסתדר.
חצי דקה אחרי שהיא יצאה ואצלי כבר לא נשאר זכר לדמעות שהיו שם לפני חמש דקות נפתחה הדלת וסיגל הייתה שם.
באתי 'לפתוח עליה את הפה' ולהגיד לה שתעוף מהחדר אחרי מה שהיא עשתה לי אבל נעצרתי בשנייה האחרונה אחרי שנזכרתי בצופי'ה. התברר שהיה שווה לעצור:
"מורי'ה" אמרה סיגל תוך שהיא משפילה את מבטה לעבר רגליה "רציתי לבקש סליחה על הכאפה שהעפתי לך קודם.. הבנתי שזה לא היה בסדר מצידי ובמיוחד ההתפרצות שלי אחרי מה שאמרת.."
הייתי דיי נבוכה.. אני לא רגילה להשתפכויות כאלה מצד סיגל השפלתי גם אני את עיניי ואמרתי "לא נורא, אני גם מצטערת על שישר צעקתי עלייך בלי לומר לך מה עשית ושזה הפריע לי.. ממש סליחה! רציתי גם לומר לך שאני חושבת שכדאי שקצת תחשבי לפני שאת מביאה את 'הכאפות שלך' הן יכולות לפגוע לפעמים במיוחד אם זה מגיע באופן קבוע.. תחשבי מה היה קורה אם חס וחלילה בדיוק שנייה לפני כן היו מודיעים לי שדוד שלי עבר תאונה, זה היה כל-כך חסר טאקט עד שהיית מחפשת איפה לקבור את עצמך.. אני דיי מרחמת עלייך אם זה מה שהיה קורה.. מקווה שאת מבינה"
תוך כדי שדיברתי הרגשתי יש מונחת על הכתף שלי וכשסיימתי לדבר הרמתי את עיניי וגיליתי שזו לא סיגל אלא צופי'ה ששמה יד על כתפי ואוחזת את ידה של סיגל.
אחר כך, ליבנו בינינו את העניינים בדרך לפעילות בכיתה.
שם חיכו לנו משקאות חמים שהשתייכו ל''ערב חורף' עם המדריכה. אחזתי בידי כוס תה חמה, סימנתי לצופי'ה לבוא, לחשתי לה "תודה." וברכתי בקול "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם ש-ה-כ-ל נהיה בדברו".
אשמח מאוד להע/ארות. תודה.
תגובות
מתה על אנשים שמגלים את הדקויות האלה.
לה"ו!
אני ממש אשמח לקבל כאלה..
תודה.
זה ממש משגע לקרוא ככה.
למרות שזה טיפה מעצבן...
אילת.
למרות שזה טיפה מעצבן...
אילת.
אולי כדאי להראות את זה לכמה בנות מהכתה שלי...
אני דווקא חושבת שככה צריך לעשות,
למרות שזה טיפה מעצבן...
אילת.