בס"ד לק"י
"והיו לו פערי יֶדע גדולים, הארי! ווֹלְדֶמוֹרְט לא טורח לנסות להבין מה שאין לו ערך בעיניו. בכל הנוגע לגמדוני-בית ולסיפורי ילדים, לאהבה, לנאמנות ולתמימות- וולדמורט לא יודע דבר, ודבר הוא לא מבין. דבר. זה שיש להם כוח שעולה על כוחו, כוח שמעבר לכל קסם, זאת אמת שהוא לא הצליח לתפוס.".
כפי שמן הסתם כבר הבנתם, את הציטוט המובא כאן לא תמצאו באף פסוק, וכן אפילו במסילת ישרים הוא לא נמצא.
את הציטוט הזה אמר לא אחר מאשר אלבוס דמבלדור, בספר השביעי מסדרת ספרי הארי פוטר.
לא, לא השתגעתי (כפי שנטען על דמבלדור, בזמנו, שהוא קצת משובש), בסה"כ רציתי לנסות ולהביא עוד משהו מועיל ויפה מעולם הקוסמים, אל עולמנו הפשוט, עולם המוּגלגים.
טעותו הגדולה ביותר של וולדמורט, כנראה, זו שהובילה אותו למפלתו ומותו (סליחה למי שעוד לא קרא והרסתי לו את הסוף), הייתה אי יכולתו ללמוד מדברים אשר היו בעיניו חסרי כל ערך וחשיבות.
אי היכולת הזו, שאפיינה את הקוסם הנורא בכל הזמנים, היא זו שמאפיינת, לענ"ד, את היצר הרע בכל הזמנים, ואת העמלק (שהוא, כפי שמביא הרב יצחק גינזבורג שליט"א באחד ממאמריו, בשם אחרים שכתבו שעמלק זה- עם-מלק, עם שמולק, עם שמפריד בין הראש לשאר הגוף, בין המוח והלב...).
במסכת אבות (ד', א') אומר בן זומא את המשפט הידוע: "איזהו חכם הלומד מכל אדם". אין דבר בעולם שאין מה ללמוד ממנו. אם זה נע מגמדוני-בית וסיפורי ילדים ועד אהבה, נאמנות ותמימות.
ר' נחמן כותב בתורה א', שאיש הישראלי צריך להתבונן בהשכל שבכל דבר. מי שהישראליות מנצנצת בו, מי שמחפש את ה' באמת, עליו להתבונן ולחפש את השכל שבכל דבר, לחפש מהי ה"נקודה" שעומדת מאחוריו, מה הוא יכול ללמוד ממנו, ולהתקדם ע"י זה.
נכון, אומנם פעמים ולא יעלה בידיו למצוא את השכל הזה בו ברגע שהוא יחפש אותו, אך מה שעליו לעשות, זוהי מין רשימה קטנה במוחו, בעל-מודע שלו (תת-מודע, בלע"ז), של כל דבר לא מובן, כך שבבוא היום, במין רפלקס, ישָאב הזיכרון של הדבר ממוחו, והוא יבין את השכל שבו, את העניין שבו, את הנלמד ממנו.
אין דבר שהקב"ה ברא בעולמו "סתם", אין דבר כזה חסר ערך בעולם המכוון של הקב"ה.
"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, שנאמר: 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'" (משנה אחרונה במסכת אבות).
תגובות
אני לא חולק על הרעיון שיש ללמוד מכל דבר אבל עדיין, משהו כאן קצת חסר לי, אני לא מצליח לשים בדיוק את האצבע.
[עיצה טובה איש, לא להתנתק תוך כדי שליחת יצירה... |קרואסון|]
כן, זה די חכם לא להנתק... אשתדל לא לעשות זאת יותר להבא. סתם, זה היה בטעות, ופתאום קלטתי שאני לא מחובר, בגלל זה התעוררה כל הבעיה. תודה בכ"מ.
אבל היה לי קשה עם הד"ת הזה כדבר תורה.
אתה כותב טוב, אבל את זה אני בטח לא מחדשת לך.
אני לא מבסס את זה על הארי פוטר. שמעתי ממו"ר, שאמר פעם בשיעור שר' נחמן מתחיל הרבה תורות שלו ב"דע!", וצריך לשאול מאיפה הוא יודע, מה זה דע? תגיד מאיפה! אלא שר' נחמן הבין את זה מהמציאות עצמה, הוא קלט את זה בנפשו, והוא ידע, אז הוא אומר דע! ורק אחרי שהוא יִדֵעָ אותנו בתובנתו, הוא מוצא לה מקור וסמך.
עפר ואפר לרגלי ר' נחמן אני, אך גם את זה הבנתי לבד, וכשראיתי את זה בהארי פוטר, זה הזכיר לי, ופיתחתי את זה לדבר תורה, שכולל גם את הרב גינזבורג, ר' נחמן ומסכת אבות.
הד"ת לא מבוסס על הארי פוטר, הארי פוטר מזכיר את הד"ת.
ועוד, שהציטוט של הארי פוטר בתוך ד"ת, הולך בד בבד עם הרעיון שלשמו הד"ת נכתב...
ולכן די קשה לי לקבל את זה, או יותר נכון, די מפריע לי, או צורם לי ( אני לא מוצאת מילים מדויקות בכדי להגדיר את ההרגשה שלי, עמך הסליחה.) שלוקחים ציטוט מספר שכזה ומשייכים אותו לדברים כל כך נעלים..
אולי זאת רק אני..
או בלשון החסידות, העלאת ניצוצות. להפוך את הרע לטוב.
ויש הרבה טוב שניתן למצוא בכתבי הארי... (דו משמעי, למי שלא הבין)
למען האמת, די תהיתי אם זה בכלל ספר שראוי לקרוא.
אבל נו טוב, אם אתה אומר.
האווירה שלהם דוחה. גם השביעי לא טלית שכולה תכלת, אך עדיף יותר.
נכון, יש בעיה בזה, בגלל הקליטה של המוסר הנוצרי, לכן צריך לדעת לא להיסחף. לדוג', כשיצא הספר האחרון לא רצתי מיד לקרוא, חכיתי כמה חודשים, ואז קראתי, לא רציתי להיות חלק מהבהלה של הקריאה העיוורת.
לגבי הארי, הוא לא הורג את אויביו שמנסים להרוג אותו, מכיוון שפועלת עליהם קללת אימפריוס. רחמיו כמעט מובילים למותו, בטוח לגילויו, ולבסוף, אפשר שגרמו למות חבריו (אם היו מתים עוד אוכלי מוות, יכול להיות שהיו מתים פחות אנשים מהמסדר). דמבלדור אומר להארי שהוא, הארי, אדם טוב לגמרי מראשיתו ועד סופו, שלא כמו דמבלדור. טובו של הארי אכן רב, אך רב מידי, עד שנהפך לרע ומזיק לפעמים, בדיוק כמו הנוצרים (ובדיוק כמו שחשש הקב"ה, להבדיל, שיקרה לחנוך, שנאמר עליו ש"איננו כי לקח אותו אלהים", ולפי אחת האפשרויות ברש"י [אם אני לא טועה] זה מכיוון שחשש שיהפוך לרע). טובו המזיק של הארי, מופיע גם באי מוכנותו להקרבת חבריו למענו, על הארי, כך דעתי לפחות, להבין כי המטרה גדולה מידי בשביל דברים כאלה. כמו שאמר הרב דוב (רה"י שלי) בשיחה שלו ש"לצבא אסור לפחד מהמוות של חיליו, צריך להיות איכפת לו, אך אסור לו לפחד. חבר שלי מתעצבן כל פעם כאמהות קוראות לחיילים 'ילדים שלנו', הם לא הילדים שלכן, הם חיילים". ככה זה, המטרה מקדשת את הנלחמים, הם כבר לא האדם הפרטי, וכפי שהרמב"ם כותב, אסור ללוחם לחשוב על משפחתו.
יש עוד דברים, אך דבר זה ממש הציק לי בשעת קריאת הספר.
להזכירך, הנוצרים יצאו למסעות הצלב בלי שיהיה איכפת להם למות.
(זה לא שאני אומרת שהנצרות טובה- אני פשוט מנסה להוכיח לך שאתה טועה.)
המוסר הנוצרי פשוט הכתיב את האירועים בספר:
כאילו, החבר´ה הרעים יורים לחשים קטלניים, והחבר´ה הטובים, במקום לעשות אותו דבר, רק משתקים אותם.. זה היה כ"כ עלוב.. זה ממש הציג את החבר´ה הטובים כ.. כ.. לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו..
אפילו וולדמורט מת "בטעות", מלחש שהוא עצמו הטיל, שחזר אליו..
חוץ מזה,לאורך כל הסדרה אנחנו רואים כמה הארי ספץ בהתגוננות מפני כוחות האופל, כמה הרמיוני גאונה, כמה רון מהיר-תפיסה ובעל אינסטינקטים חתוליים, התאומים יצירתיים בעיקר, והמבוגרים כמובן יודעים מה הם עושים, ואז בקרב האחרון, בגרנד פינאלה, הם יצאו כאלה בחורות כולם.. אז בשביל מה כל הטרחה ליצור את הדמויות המורכבות והמוכשרות האלה? בשביל לקשור את הידיים שלהם בסוף, לתת להם להגיש את הלחי השניה, וליפול בקרב כמו זבובים? [ע"ע מוסר נוצרי]
זהו לעת עתה.
הנצרות אומרת לאהוב גם את מי שפוגע בך בחומרה.
הנצרות אומרת שחברך עדיף ממך, גם במוות.
הנצרות אומרת לאהוב עד בלי די.
לאהוב אהבה המקלקלת את השורה.
לאהוב עד כדי מסע צלב.
לאהוב עד כדי רחמים על האויב ומוות עצמי על ידו.
היהדות אומרת הפוך. זה ההבדל, ליהדות יש את החיבור הנכון בין הדברים. בין חכמה לבינה, בין חסד לגבורה, בין נצח להוד.
הנצרות אומרת, הרוג חיליך מחשש לחיי אזרחים. היהדות אומרת נפש יהודי חשובה יותר.
הנצרות אומרת ספוג בשקט, היהדות אומרת השב מלחמה שערה.
כמובן שכל האמור כאן הוא בין ישראל לעמים, אך בתוך ישראל הדינים יותר מורכבים, ואכהמ"ל.
מה שהזכרתם לגבי זה שהארי לא הורג רעים ולא מוכן שחבריו יקריבו את עצמם למענו לא מסמל שום-דבר נוצרי. זה פשוט מאפיינים די סטנדרטיים של גיבורים ראשיים. אף-אחד לא אוהב את הגיבור טוב-הלב שלו בתור רוצח ולא משנה מי היה הקורבן.
מן הצד השני של המתרס אנשים גם נוטים לחשוב שכל דמות רעה בסרט עם אף גדול היא סימן למסרים נאציים. האמת היא שפשוט אוהבים לעשות את הרשעים מכוערים.
אבל צר לי, בספר הזה הרגשתי שהעלילה מבוססת כל כולה על המוסר הנוצרי. בלי שום קשר לגיבור. היום שם טובים נגד רעים, וכל הדרך התנהלות הזאת של הטובים, הייתה טבולה באיכסיות של ממש במוסר נוצרי. סליחה, בעודף מוסר נוצרי.
ולא, אני לא רואה את זה בכל ספר.
ודווקא- רוב הדמויות נוזפות בהארי על זה שהוא לא מסכים להרוג.
אתם יכולים לחלוק על דעתי אבל אני חושבת שיש הרבה דתיים שאוטומטית אנטי-דברים מאד פופולריים ואיזה סיבה יותר טובה כדי לפסול ספר מאשר הטפות נוצריות?
אני חושבת שההתנפלות הזאת על הארי פוטר מגוחכת לגמרי ולא כל ספר שבו הטובים מלאי חמלה ומרחמים על הרעים מטיף לנצרות. קיטשי אולי, אבל לא נוצרי.
לא יקירתי, זאת לא סתם השתלחות והנתפלות על כתבי הארי פוטר שליט"א:), המוסר הנוצרי זועק שם. ואני אחת, שלא שמה לב לדברים כאלה כל כך, אם לא מעירים את תשומת ליבי נניח.
אני לא מכירה דתיים כאלה, אבל אני כן מכירה דתיים שנזהרים בתכנים. ובעיני זה לגיטמי לחלוטין וראוי. כי- השאלה של איזה תכנים אני בוחר להכניס לעצמי, היא שאלה מהותית וחשובה. ולא, לא אל כל תוכן ראוי וטוב להחשף.
יש הרבה ספרים, שהם פופלריים לחלוטין, ואף אחד לא בחר להתנפל עליהם עדיין.( ע"ע שר הטבעות. וזאת סתם דוגמא קלאסית.) ככה שאני חושבת שאת אוטומטית מגנה על הספר הנ"ל, כי ברור לך שיש הרבה דתיים שלפעמים סתם פוסלים.
קיטשי ונוצרי בעיני.
בס"ד
החכמה היחידה שיש היא יראת השם ואהבתו. החכם מסוגל ללמוד אותה מכל אדם ודבר, אבל מעדיף ללומדה מחכמים או צדיקים ממנו. הכסיל חושב ש"חכמתו" עולה על כל שאר החכמות ולכן אינו למד מאף אדם. האויל למד מכל אדם ודבר, אבל לא את מה שצריך ללמוד. בכל אופן, יש דברים מזיקים שצריך להישמר ולהיזהר ללמוד מהם. וכמו כן דברי ליצנות שמטמטמים את האדם.
אבל לענ"ד זה דבר-תורה לגמרי.
אמנם יש פה שימוש באמצעים לא מקובלים אבל הם רק מבהירים את הרעיון עוד יותר.
יפה מאד.