אָז מַה, אִם נָפַלְתִּי.
אִם גִילוּנִי בְּחֶשְכָת לַיִל
מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי.
אָז מַה, אִם טָעִיתִי.
אִם מְצָאוּנִי בְּחֲשְרַת
עֲנָנִים,
עֲטוּפָה בְּלָבָן.
אָז מַה, אִם שָׂמַחְתִּי.
אִם צָהַלְתִּי בְּחִיּוּךְ מְסַנְוֵר
וְהֱעֶמֶּתִּי פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
אָז מַה.
גַּם לִי
מֻתָּר.
תגובות
אָז מַה, אִם נָפַלְתִּי.
אִם גִילוּנִי בְּחֶשְכָת לַיִל
מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי.
[והוא נעשה בד"כ ללא אנשים. ולא לחינם. לא חושב שכולם צריכים לדעת על הנסיון והנפילה. לפעמים צריך לשחק אותה רגיל.]
אָז מַה, אִם טָעִיתִי.
אִם מְצָאוּנִי בְּחֲשְרַת
עֲנָנִים,
עֲטוּפָה בְּלָבָן.
אז מה אם טעיתי - כנ"ל.
אָז מַה, אִם שָׂמַחְתִּי.עטופה בלבן? - נמנמה? שמלת כלה?
(אולפניזם!)
אִם צָהַלְתִּי בְּחִיּוּךְ מְסַנְוֵר
וְהֱעֶמַדְתִּי פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
השמחה יש לה מקום באדר. בוודאי. ההסתנורות לא. אהבתי את ההשוואה לשמש.
גַּם לִי
מֻתָּר.
לא נכון! אסור לחטוא. זה שעברנו על משהו - לא אומר שמותר לנו (או שמא- אדם שעבר על עבירה, נעשית לו כהיתר?)
ותסבירו לי סוף סוף.
ו-העמתם. לדעתי, יעקב, לא שגיאה. קשה לי להאמין שאפשר למצוא שגיאות הקלדה בשיר מנוקד. מלשון עמעום, נכון?
כולנו נצא עם כאב ראש אחד גדול.
ו-העמתם. כן.
גם לי מותר.
לכולנו.
תודה!
לכן הוא לא הבין... והוא..
נשמח ונזרח עד הסוף בלי בושה לגלות את כל השמחה,
כי מותר ונכון וטוב לשמוח.
ומי שמתבייש מעצצמו מדברים טובים כאלו ורוצה להסתיר ולחיות באווירה מאובנת, מפסיד והבעיה שלו. להתפלל...