ב"ה
אסף פתח את התא האישי. חבילה מסבתא. בטח עוד סבון, חשב לעצמו. כאילו שזה מה שחסר לו.הוא פתח, והנה לפניו פלאפון. "לאסף, גם אני השתכללתי. אני רוצה 'לשדרג' את היחסים ביננו - ועל כן אני נותנת לך את המתנה. מצורפות חוברות שימוש והנחיות, באהבה, סבא וסבתא.
הוא הוציא את הפלאפון, וחשב איזה טובה סבתא. ממש נקודת אור. ואז הבזיק בתוכו אור פנימי - איזה טוב ה'!! עכשיו תגיד תודה לשליחה- סבתא - ותלך. לו ידע שזה אחד המכשלות הגדולים, הוא לא היה עושה את זה. בטלפון היו שלושה שמות - סבא, סבתא, בית - סבא וסבתא. הוא לחץ על התקשר
לסבתא. כבר לא יזדקק לטלפון הציבורי ולתור המזדרך אחריו. טן. טן. טן.
"שלום אסף!"
"שלום סבתא"
"עכשיו אני אדע כל פעם שאתה מתקשר אלי..."
"איזה יופי... רציתי לומר ממש תודה!"
"אל דאגה, אסף!. אתה בקרוב בא לפה, נכון?"
"בעז"ה"
"אני מחכה כבר... בנתיים אתה יכול לשוחח איפה שאתה רוצה. סליחה על העיכוב - הוא חודש אצלי.
עד שדוד פנחס למד אותי להשתמש בזה..."
"אני מיד קלטתי... פשוט יש פה לכל החברים"
"טוב- נו, אתם צעירים עדיין וערים לכל חידושי הטכנולוגיה. אני זוכרת איך התלהבנו מהשיגור לירח,
והחלום של כל ילד היה אסטרונאוט. אח"כ באוניברסיטה כולם רצו ללמוד מחשבים, אני עברתי את כל הבחינות אבל כשראיתי איזה גודל זה- ויתרתי, היום אולי הייתי משתמשת. ורק שתדע שהדוד פנחס גם רוצה לחבר אותנו לאינטרנט"
"ב"הצלחה לכם... אני מחכה ממש, סבתא!!"
"בסדר, יקירי מתוקי". האמת - אסף שנא שככה סבתא קוראת לו, אבל תמורת פלאפון הוא שתק. לא
נורא, חשב לעצמו.
"להתראות!"
"נשיקה מחיפה ועד אליך!. להתראות!"
***
שחר, אמר משה "בא נתנקל לאסף..."
"מה יש לך ממנו?"
"סתם.. נו - מה אכפת לך? אתה באמת חושב שהוא אותו דבר כמוך הפספוס הזה?"
"חחח... הוא ילשין למדריך"
"את מי המדריך מפחיד?"
"אבל אתה יודע... רושם ראשוני עליו..."
"הוא לא כזה. הוא לא יגיד. לא ראית שיש לו מצבוח טוב?"
"וזה סיבה להרוס לו?"
"אוף, נו, עקשן"
"אני בא", אמר. במוחו היצר הרע סימן V, היצר הטוב X, אבל זה לא מה שעלה לו בראש כרגע, אלא
אצל [הכוחות הפנימיים שלו.] זו שפה של ילד?
***
"הנה... יש לו פלאפון... בטח הוא גנב אותו"
"פלאפון?" הזדעק אסף.
"אז מה זה הבליטה בכיס?"
אסף חייך - הפלאפון בצד השני. "זה הסידור".
"כן ? למה הוא כ"כ ארוך ?"
אסף הראה להם את הסידור. הם משתאים לו, הפעם הם לא הצליחו. אבל מי כמוהם יתייאשו?
"תגיד לי, למה אתה מתעכב פה כל הזמן? למה אתה מציץ לתאים?"
אסף היה נבוך. זה לא שהוא מסתובב פה הרבה, זה שהוא פה עכשיו. אבל הוא הבין מי הם, ורץ שוב לכיוון הגדר, בעודו חושב "אבא, למה? אלוקים.... למה? מה עשיתי???"
תגובות