בס"ד
עריכה : צחקן | י' אב תשס"ו. הוספת קישור ליצירה מקורית.
משהו שבא לי בעקבות קריאת תפילת העני של שובל אור.
לפעמים נדמה
שאין עוד תקווה,
שנשארנו לבד
וכל אור כבה.
לפעמים נראה
ששוב הוא עזב.
רק זוג פסיעות אחד
בחולות הזהב.
לפעמים בייאוש
נראה שאכזב,
שנטש, שבגד,
שאותנו עוזב.
אבל אם אז נביט
אל ליבנו, פנימה,
נגלה שהוא שם,
שאותנו שמע.*
על כפיו נשַׁאָנו,
האזין לתפילות,
כשבכינו היה שם
ברחמים ומחילות.
כי הוא שם מסתתר, עדין אוהב,
לעולם, לעולם את בניו לא עוזב.
----------------------------------
*אני צריכה חרוז טוב יותר פה, אשמח לעצות.
תגובות
זה לא עורר שום-דבר.
מפתיע.
אבל באמת חשבתי שהנושא הזה יעלה הרבה תגובות...
בינתיים באמת יש לו הרבה יותר תגובות מליצירות אחרות שלי.
נראה לי שיותר מתאים
אבל אם אז נביט
אל ליבנו, פנימה,
נגלה שהוא שם,
שאותנו שומע.(במקום שמע)
אין לי מה להגיד כנגד השיר. אם זה מה שאת מרגישה- אשרייך ומה טוב חלקך. ואני לא באה לומר שאני לא מאושרת וחלקי טוב עליי...
אני לא חושבת שיש מקום לסתור כאלה דברים, כי זה עניין של רגשות, ועם רגשות א"א להתווכח. מה שכן, בהחלט אפשר לעלות דיון בנושא הזה, ושכל אחד ישפוך את דעתו והרגשתו, זה ודאי יתרום לכולם. אז תקוו שהדיון אכן יגיע ממני, ואם לא- אנשים אחרים גם יכולים להעלותו...
מעבר לזה- באמת שזה כתוב טוב, בלי קשר לתוכן.
והשני דבר אחר, זה לא בדיוק חוזר, זה פשוט לחדד את הרעיון.
ושוב- תודה לכולכם.
אבל אם אז נביט
אל לבנו פנימה
נגלה שהוא שם
הוא שומע כמו אמא
ואבא לא שומע?
בעצם אבא לא שומע.
אבא מקשיב..!!
כי הוא שם בסתר, עדיין אוהב, (אפשר להשאיר מסתתר)
לעולם הוא בסתר אף כשמקרב.
רק אז יהיה קצת קשה להבין,
אבל מה לעשות שכך האמת שא"א לראות את אלוקים עצמו או לדעת כלום על מהותו,
רק "יושב בסתר עליון,
בצל ש- ד- י יתלונן", כלומר וכך כותב הרב וולבה ב"עלי שור",
שאף בגילויי ההיסטוריה הגדולים של ה' זה עדיין נעשה בסתר, לפתוח פה למינים, לטעות כשרוצים.
לכן קדם לקריאת ים סוף רוח עזה כל הלילה שיאמרו"תופעת טבע" קרתה שלעולם לא הוכרה כחלק מהמציאות,
זאת אומרת אולי תצתרכי להסביר קצת, אבל זה בסדר.