בעז"ה.
תמיד היית שם, באופק, מוקף באינספור חברים.
תמיד עמדת מרחוק - לא מתקרב, לא עניינתי אותך.
הבנות תמיד דיברו עליך, אמרו שאתה המלך של הבנים, שאתה הכי הכי - מתחשב, אכפתי - שהמעמד לא סובב לך את הראש.
כשעברת ברחוב, המבטים של כולן היו מסתובבים, והלחשושים הנרגשים דמו באותה העת לרוח המנשבת.
הייתה לך חזות משובבת נפש.
כולם ביישוב רצו בחברתך; המבוגרים הרגישו שאתה בוגר, שתוכל לייעץ להם, ולשמש כתף תומכת בעת צרה.
הבנים העריכו אותך, אהבו להיות לצידך. היית מושלם - המלך הבלתי מעורער.
הבנות ידעו להבין שגם כשאתה הבן הכי חזק ומוכשר - אם תרצה, יהיה לך מקום לכולם, כי לכל אחד יש נשמה טובה.
היית מלך האידיאלים של היישוב, מתחשב, עדין, בוגר, חזק... כולם ידעו שצפוי לך עתיד מזהיר, ורצו להיות לצידך כשתגיע לגדולות. גם אני.
אתה יודע, ביישוב שלנו הכל היה כל כך פתוח. המבוגרים האמינו שנדע להציב לעצמנו את הגבולות, ולא הקשו עלינו. אצלנו לא היה דבר כזה - "נפרד". היינו כולנו ביחד, וזה היה נראה כל כך נורמאלי.. אז מה הפלא איפה, שמדי פעם ניגשו אלי בנות מהשבט שלך, שאלו אם אתה "תפוס", אם אוכל להעביר לך דברים מהם.
ולפעמים, כל כך רציתי לענות להן ש"כן", אתה תפוס - אפילו שידעתי שאתה לא. כל כך רציתי לקרוע את המכתבים שהייתי צריכה להעביר לך, העיקר שאתה לא תדע. רציתי שתהיה גם בשבילי - לא רק בשביל כולם.
מדי פעם.
לפעמים.
כנראה שלא יכולת. היית יותר מדי פתוח, יותר מדי עם כולם.
סלחתי לך, ידעתי שאני לא היחידה בעולם, שיש הרבה לפני. שכנראה לא אזכה שוב באהבה שלך, אף פעם.
והנה אתה פה, מולי, במדים של זית. לקרבי הלכת, למצות את הכישורים הטמונים בך. שדה הקרב התאים לך באופן מיוחד.
אחרי שבועיים שהייתי מחוץ לבית - צריך הרי לתרום למדינה - רק רציתי להגיע ליישוב, לשכוח מהכל.
חיכיתי לטרמפים, אבל הכביש היה שומם. ואז אתה הגעת, שחררו אתכם ל"רגילה", ודווקא כשאני חוזרת הביתה.
ניגשת אלי עם חיוך על הפנים. בעיניים צוהלות שאלת לשלומי. עניתי שהכל טוב, "ואתה?" שורדים, ענית, מנסים.
אחרי כמה דקות הגיע לנו טרמפ ליישוב, עלינו ביחד, שותקים. בנסיעה הסתכלתי עליך, לא השתנת. אותו בחור חזק, מוכשר - ממש כמו פעם. ניסיתי למחוק מזכרוני את הימים שהיית גם בשבילי.
הגענו ליישוב, וקול קטן בתוכי זעק מכאב, מחכה, מצפה.. מצפה לרגע שתגיד משהו, שתבקש סליחה על כל הכאב שגרמת לי.
לא אמרת דבר. לא התנצלת, לא סיפרת. כנראה שלא הייתי חשובה.
ירדתי ליד הבית, מדדה בראש כפוף.
ירדת ליד הבית, מוקף כמעט מיד בעדת מעריצים. הבטתי בך בגעגוע, זוכרת את הימים שהיית רק בשבילי. את הימים, שעוד זכרת. זכרת..
זכרת שאני אחותך.
תגובות
בס"ד
את כותבת כל כך נוגע, כל כך מרגש! ממש 'פורטת על מיתרי הלב'.... ואני אומרת את זה במלוא הרצינות...
לא תמיד אמין והגיוני -אבל כתוב יפה. יישר כח.
כמה טעויות קטנות שפגשתי בדרך שכדאי לתקן:
"דמו באותה האת " - העת* צריך להיות. זה זמן ולא כלי עבודה.
"חזות משובת נפש." לענ"ד צריך להיות שם משובבת נפש ולא משובת, כי משובת מתאים למשובת נעורים.
" שחרורו אתכם ל"רגילה"," - *שיחררו. טעות מקלדת.
חג שמח!
בהתחלה ובאמצע, כשקראתי, אמרתי לעצמי "טוב, אני אגיב ואגיד שזה יפה אבל לי אישית ממש קשה להתחבר לזה, כי אני כל חיי בחברה נפרדת ב"ה, פחות או יותר."
והקטע הוא שזה היה לי על כל המסך- ורק ת'שורה האחרונה לא יכולתי לראות...
אין, ענק!!!
...
התחברתי בטירוף!!!
הצטרפו לעצומה למען הנכים עכשיו - די לאדישות
תו חניה לנכה - מהיום באחריות משרד התחבורה
שינוי בתהליך קבלת תו חניה לנכה. מעתה יטופלו ויאושרו כל הבקשות לתווים על-ידי משרד התחבורה, ולא משרד הבריאות כפי שנהוג היה עד עתה
var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) {switch (type){case 'external' :if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}break;case 'article' :urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}break;case 'yaan' :urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}break;case 'category' :urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}break;}}function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הודיע היום (ב') כי כל הבקשות לקבלת תווי חנייה לנכים, שטופלו עד כה על-ידי משרד הבריאות, יאושרו מעתה על-ידי אגף הרישוי. העברת האחריות לידי משרד התחבורה אמורה לקצר את זמן הטיפול בבקשות באופן משמעותי, וכן להקל על תהליך הגשתן.
דובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה, אומר היום ל-ynet כי ההחלטה על העברת הטיפול בנושא לידי משרדו התקבלה בעצה אחת עם משרד הבריאות, וזאת על-רקע אי בהירות שהייתה קיימת עד כה. עובדיה מציין כי הבקשות לתווי הנכה יאושרו מעתה על-ידי רופא אגף הרישוי.
קיצור תהליכים
לדברי עובדיה, משרד התחבורה מתחייב לסיים את הטיפול בבקשות לקבלת תו נכה בתוך פרק זמן מרבי של 30 יום. זאת לעומת המצב כיום, שבו הטיפול יכול להימשך מספר חודשים. יש לציין כי הטיפול בבקשות יבוצע באמצעות הדואר, ולא ידרוש ביקור במשרד הרישוי.
עובדיה מסביר כי נכים המעוניינים לקבל תו חנייה, מתבקשים לשלוח לאגף הרישוי באמצעות הדואר את המסמכים הרלוונטיים - מסמכים רפואיים, צילום תעודת זהות, וצילום של רישיונות הנהיגה והרכב. אם הבקשה תאושר, יישלח תו החנייה ישירות לבית המבקש.
על-פי נתוני משרד התחבורה, יש כיום כ-70 אלף נכים בעלי תו חנייה. במשרד מעריכים כי מדי חודש יטופלו כ-5,000 בקשות לקבלת תווי חנייה.
למפלגת נכים: http://www.tulz.net/?f=27345
נא להצטרף לפורומים להבעת תמיכה.
http://www.ynet.co.il
http://www.walla.co.il
את פשוט מוכשרת!!