בס"ד
היא ירדה באיטיות מהרכב, המנוע כבר דמם.
השעה חמש וחצי לפנות בוקר, והנה היא עומדת בחוץ יחפה רצועות סנדליה מלופפות סביב אצבעה.
היא רצה הביתה קר לה, נשאר לה ממש מעט זמן לישון, מוצאי שבת. היא שוכבת במיטה בוהה בתקרה אפילו להחליף בגדים לא היה לה כוח.
כל כך תשושה, היא מתחילה לחוש אט אט את ייסורי המצפון שלה צפים מעל פני השטח, זה כואב לה היא קרועה מבפנים והיא לא יודעת מה לעשות עם הכאב הזה, בא לה לקמט אותו כמו דף ולזרוק בחוזקה דרך החלון, ככה באמת לימדו אותה לעשות, לשלוט במחשבות, לחבר בין עולם של שמיים וארץ מה שכל כך היה קשה לה, אבל הפעם היא לא רצתה לא היו לה הכוחות הדרושים לעשות זאת, והיא החליטה להתמסר לכאב שלה, להיכנע לו לבלבול שיש לה בראש ולהנות גם מהכאב הנעים, מעט רחמים עצמיים לא יזיקו לה מידי פעם.
היא עדיין מביטה בתקרה שמתחילה לפתע להסתחרר סביבה, היא מאבדת את המציאות מנסה להתביית אבל לא הולך לה והיא בורחת. עכשיו היא שם. עשן כבד של סיגריות נדבק לה בשיער, היא עומדת במרכז, אור עמום נשפך מהתאורה שבתקרה מוזיקה רועשת נשמעת מכל כיוון, מכל קיר והיא שם נאבדת עם עצמה ובתוך עצמה,
הכל מעורבב בנים ובנות שיר רודף שיר והיא מתמכרת לקצב ומתחילה אף היא לרקוד, גם האלכוהול חוגג בלילה הזה, החברות שלה כבר נעלמו מזמן, מי יודע מי חטף אותן? מי זכה להנות מהן בלילה הזה.
היא עומדת בצד חצי פה חצי שם, בריחוף אמיתי. מישהו ניגש אליה ולרגע נזרקת למקום אחר, אל הרסן שלה שהוא משתחרר פה לאט לאט היא מביטה בו בצעיר הנחמד לידה הוא דווקא די מסביר פנים היא חושבת. הוא אוחז בידה, והיא נזכרת שהיא האמיתית בחיים לא תיתן לזה לקרות לה, אבל מה זה משנה עכשיו היא פה חיה את הרגע.
השעה כבר ארבע לפנות בוקר היא מרשה לו לעשן לה על הפרצוף הכל בזכות זה שהוא חמוד כל כך המלצרים ניגשים מבקשים שיחתכו הביתה והיא מצידה הולכת לחפש את הנהגת מודה לה' שנשארה לה טיפת כבוד לא להשפיל את עצמה כמו אותן חברות שכבר שעתיים היא לא יודעת היכן הן.
הוא מבקש ממנה את הטלפון והיא מסרבת מבלי לחשוב תוך שניה כאילו היא יודעת שאת הסיפור הזה היא לא מכניסה למציאות שלה הרי זה רק חלום.
בבוקר היא מתעוררת מהצלצול החזק של השעון המעורר, היא נזכרת בחלום שלה, היא נתקפת בהאנג אובר חזק... הצ'ייסר מסתבר, עשה את שלו, והבגדים מדיפים ריח חזק של סיגריות. היא מתארגנת פושטת את בגדי השקרים שלה ולובשת מסכה חדשה, חצאית ארוכה מכסה אותה כעת והיא נראית שונה לחלוטין מההיא המזוייפת שרוקדת בפאבים ובארים של אחרי חצות, היא אוספת את התיק של השירות לאומי, פותחת את הדלת מנשקת מזוזה, ויוצאת לשחק את המשחק שלה, של חייה.
(עבר את שירות הצנזורה) :)
תגובות
ממש מעצבן אותי כשיש ראשי תיבות ביצירה, זה ממש חוסר כבוד. כ"כ = כל-כך וכו'. זה לא כזה קשה.
עכשיו, יש לך עלילה די נדושה אבל שיכולה להוות בסיס טוב. אבל יש כה בעיות בסגנון כתיבה שלך- את כותבת מנקודת המבט שלה בלי להיכנס לתוך הראש שלה, לדוגמה כשכתבת מפיה,"הכל מעורבב בנים ובנות"- בחורה שעושה מעשים ומסתובבת במקומות כמו הבחורה שלך מן הסתם לא מדברת כמו קומונרית מזועזעת, לא? עוד דוגמאות כאלה- "מודה לה' שנשארה לה טיפת כבוד", "בזכות זה שהוא חמוד כ"כ". את כאילו מספרת לפי הראיה שלך, לא נכנסת מספיק לתוך הדמות שיצרת.
הייתי מצפה ליותר השוואה בין החיים הליליים שלה לבין החיים היומיומיים שלה, ואת מה שהיא עושה כדי לא לטווח ביניהם (כשהיא לא רצתה להביא להוא את המספר שלה, לדוגמה.), ואת מה שהיא עושה כי היא בכל זאתחיה בשניהם.
בהצלחה, שבת שלום וחג אושר.
בעזרתו יתברך נאמין באמת
יש לך אן בסיס טוב, אבל לא פתחת מספיק את הדמות.
לא הוספת די מחשבות, שאלות[שלעיתים לא נשאלות כלל..]
אני מאמינה שאת מסוגלת לעבור על זה, לשנות ולהוסיף במקומות שהקוראים יקבלו הבנה עמוקהיותר- ביחס לשני החיים שלה. למשחק החיים של הגיבורה.
גם כן, הייתי מציעה לך לעבור על הפיסוק, [או על חוסר הפיסוק...].
הצלחות.
כ"כ אמיתי, כנה ועצוב..
מצוין!!
[אהבתי את ההערה שלך למטה..:) ]
אבל זה שזה לא נכנס לראש ולמחשבות ולשאלות שכ"כ נדושות הופך את זה ליותר מעניין בעיני.
אולי אם היית מחדדת טיפה ת'הבדלים בין החיים האמיתיים לאחרים בקטע האחרון זה היה מוסיף.
יישר כוח, ממש אהבתי!
תודה רבה על ההערות וההארות...
אשתדל ב"נ לתקן ולשלוח שוב.