בס"ד לק"י
אני כינור.
כינור פשוט וקטן.
אני כינור,
משתדל להיות נאמן.
אני כינור.
ולפעמים אני מזייף.
אני כינור,
ואותי רק המומחה שייף.
אני כינור.
ואני יכול להפיק צליל עדין.
אני כינור,
ואני מסוגל למתק את הדין.
ואם רק אכוון את עצמי לצליל המתאים,
אם רק אשמור על עצמי ישר, נקי ותמים,
צלילי יגיע מקצה העולם ועד סופו
ויקרא אל לב האדם לקדש את גופו
ואם אוסיף שמור תהודתי צלולה
או אז אוכל להכיל את הישות כולה
ולקבל מאור האין סוף, קצה זעיר
קצה, שלבדו די בעולם להאיר.
אני כינור.
ומישהו מְקָשֵת[1] עלי את קשת צליליו.
אני כינור.
והמנגן עלי הלחין העולם ותויו[2].
תגובות
אפשר עוד לעבד את זה - אבל הרעיון יפה מאוד.
יישר כח!
מעולה אפילו.
רק מה- (אולי זו בעיה שלי) החרוזים בבית השני נראים לי קצת מאולצים...
כמה הערות לשיפור:
א. חריזה טובה היא חריזה שאינה מאולצת אלא נשמעת טבעית, וזו מלאכה בפני עצמה.
ב. אל תסביר את השיר בהערות, תסמוך על הקוראים שיבינו.
ג. יש יותר מדי חזרות על השורה אני כנור.
בהצלחה בהמשך!
א. אכן, גם אני נזכרתי בשירים הנ"ל (בתגובה של צחקן). אגב, הדימוי לכינור אינו סתמי, עם קצת התבוננות אפשר להבין ולהעמיק הרבה יותר.
ב. החריזה, לפעמים, אכן היתה קצת מאולצת. בע"ה, אני מקווה שאשתפר ברבות הימים.
ג. ההסברים מופיעים, לרוב, במקום שאין עיברית תיקנית.
ד. החזרה על המשפט: "אני כינור", אינה סתמית, אלא מכוונת (מי שרוצה יכול לעשות דרוש ממספר החזרות, אני לא כיוונתי למספר זה בדווקא), מה שקרוי בעגה המיקצועית: "מוטיב חוזר", משפט הבא להדגיש משהו...