בעזהי"ת.
חיוכה הזוהר שכן תדיר על פניה.
ופניה- פני חרסינה.
עדינות, שבריריות.
היא נראתה תמיד כה זוהרת, שמחה.
אך רק עיניה העידו כי לא כך הוא הדבר.
עצב שכן בעיניה,
ועיניה- עיני התכלת
תמימות הן, טהורות.
וליבה- זך הוא, נקי.
אך קרוע לגזרים.
מחשב להישבר.
זעקי, יפתי!
השמיעי את קולך!
אך שפתיה חתומות,
ורק קול ליבה מהדהד לו עד היום.
זועק הוא זעקה אילמת.
---------------------------------------------------------------
נכתב ממזמן. ועלה רק היום.
תגובות
מנסיון..
שתיקה... פחד..
בע"ה
ממש התחברתי...