מי שחושב שזה ציור דיכאוני (ככה אמא שלי טוענת בתוקף), אז זהו שלא!
וההוכחות לכך זה השירים ששרתי בזמן שציירתי: כשציירתי את השקיעה זימרתי את השיר החדש של הראל סקעת\מויאל (לוידעת)-"כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש ביננו אהבה", שזה שיר בקצב מהיר כזה, כמו השקיעה שמחלפת במהירות, המשיכות מכחול המהירות שלי גרמו לי לשיר את זה.. וכשציירתי את ההרים שרתי את השיר האהוב עליי- "מרחבים" של דפנה חיסדאי (המילים של הרב קוק). אז מכאן אתם יכולים להבין שהציור לא נבע מפרץ רגשות דיכאוניים..
תעזרו לי להסביר לאמא...
בכל זאת באלי לשמוע פרשניות על הציור, לפי איך שכל אחד מבין אותו...
תגובהתגובות