מי שחושב שזה ציור דיכאוני (ככה אמא שלי טוענת בתוקף), אז זהו שלא!
וההוכחות לכך זה השירים ששרתי בזמן שציירתי: כשציירתי את השקיעה זימרתי את השיר החדש של הראל סקעת\מויאל (לוידעת)-"כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש ביננו אהבה", שזה שיר בקצב מהיר כזה, כמו השקיעה שמחלפת במהירות, המשיכות מכחול המהירות שלי גרמו לי לשיר את זה.. וכשציירתי את ההרים שרתי את השיר האהוב עליי- "מרחבים" של דפנה חיסדאי (המילים של הרב קוק). אז מכאן אתם יכולים להבין שהציור לא נבע מפרץ רגשות דיכאוניים..
תעזרו לי להסביר לאמא...
בכל זאת באלי לשמוע פרשניות על הציור, לפי איך שכל אחד מבין אותו...
תגובות
ועוד פרט, לא יודעת עד כמה תבינו אותו- הציור הזה הוא סוראליסטי, ז"א- משלב אלמנטים מהמציאות, אבל הם לא בהכרח מופיעים בצורה הגיונית (למרות שכאן הפרופורציות סבירות), אני אומרת את זה, לפני שתעירו על הירח, שלא אמור עדיין להופיע בשקיעה (למרות שנראלי שזה השלב בשקיעה שהוא כבר נכנס לאופק)...
אם תרצו הסבר מפורט על הסגנון הסוראליסטי, אני אספק בשמחה, בפורום...
תמיד במרחק של חצי סיבוב מהשמש. (השמש שוקעת, אז הוא זורח בצד שני)
ולכן פשוט אין מצב שיש ירח בשקיעה.
דווקא יש מצב כזה, של שמש וירח.
איזו חסרת רגישות!!!
תתבי'ישי לך!!
אי אפשר קצת להתחשב בי, ילדת עיר, שזוכה רק לכא-לו מרחבים רק לאחר 30 הבטחות להורי'ה ותפיסת טרמפ ממישו שהורי מכירים פלוס חצי שעה נסיעה???
זה לא הוגן!!!!
טוב, מה את אשמה... אאךך... הציור מהמם... גורם לי להתגעגע לאבני חפץ....
את לא רוצה לראות מה נוף שלי...
אני מוחל לה.
שירת-הים - את יודעת שאת תמיד מוזמנת לקפוץ - רק אל תצפי שאני אהיה בבית, כי אני לא שם רוב הזמן....
נדרתי נדר שאני יותר לא נוגעת בציור אחרי 3 שנים סיוטיות במגמה.. וב3 שנים הללו ציירתי, במגמה..
אני צריכה לעשות התרת נדרים! 10 גברים- אליי!
את מציירת מקסים!!!
נעים מאוד, להכיר את כשרונך!
התחברתי לציורך אני גם אוהבת שקיעה והרים
תמשיכי להראות לנו עוד ציורים!
שירה אכן הציור מקסים!!!! ומי שאמר שזה נוטה לדיכאוני יסלח לי אבל הוא ממש לא מבין בציור!!!!!!
אני לא ראיתי פה מהרגע הראשון דבר אחר לגמרי, ממש את ההפך השני... אני פשוט לא יודעת אך לבטות אותו במילים... כשזה יבוא אני פשוט שוט....
וכמו רות גם אני נקשרתי לציור, להרים, לשגיעה, אך יותר מכול למרחבים... אני פשוט ילדה כזאת... מדמינת את עצמי שם... בתמונה.
לאחרונה שמתי לב שהרבה ציורים שלי הם בדיוק עם אותו מוטיב, ילדה שמביטה לשמיים.. מעניין למה..
אמא שלי טענה שהיא מבחינה בציור הזה תחושת בדידות, אז אמרתי לה שאם כבר הבדידות הזו יזומה.. אני המון פעמים פורשת מהכלל, כי אני רוצה להיות לבד, מיוזמתי.. זה לפעמים יותר כיף..
אח שלי טען נחרצות שזה נראה שהילדה עומדת לקפוץ מההר, להתאבד...... וזה מעיד על נטיות נסתרות.....
אז לכל מי שחשב כאלה דברים- זהו שלא.
מה מעוות בה?
תחשבי שהיא מצויירת בכ"כ קטן, עד שממש קשה לדייק בפרטים הקטנים, וגם לא ראיתי צורך לדייק.. בד"כ אני שונאת לצייר מדוייק לפי כלליםץ.
עומדת מוזר ובזווית לא מתאימה...
והציור לא דיכאוני, אני רואה תקווה... והרבה...
הילדה לא מעוותת והיא לא צריכה להיות ישרה -
היא בירידה וגם בהליכה -
והראש מוטה קצת כי ככה הולכים..
שיווי משקל את יודעת.. וחוצמזה מה את הולכת אחרת?
אולי..
היא רוקדת....
לשיר "מרחבים" של היוצרת המוכשרת שירת-הים.
מרחבים
אבל הציור נראה מאד דיכאוני.
מילא הרים. חשופים. ושמש גדולה בשמים.
אבל עוד ילדה שעומדת לבדה?
מזל שעשית אותה עם ידיים קצת רחוקות.
אם הידיים היו צמודות לגוף זה היה ממש זוועה.
אבל העיקר שאת חושבת שזה לא דכאוני! (כן?)
בכל אופן,
ציור יפה, ומביע.
זה לא ציור דכאוני!!
זה ילדה שיצאה באמצע הלילה, ליל ירח מלא, אל המרחבים.. או שהיא ישנה, או שלא.. לא החלטתי עדיין. הרוח מכה על על פניה ומפזרת את שערה, ואור הירח מאיר על כותנתה הלבנה.. והיא תגיע עד האופק של ההרים.. =)
כנפיים.
אני ממנה אותך בזאת להיות מנתחת הציורים שלי!
כל מילה שלך היתה מדוייקת! מה קרה? אסור לצאת בליל ט"ו לריקוד בהרים?
שלום לשובל אור
זהו ציור מדהים
י פ ה פשוט ומסביר פנים
זהו בהחלט לא ציור דיכאוני
אלא ציור מלא אופטימיות יפה וענקית
בת כמה היית שציירת הציור, ובת כמה את היום
שבוע טוב
שחר