בעזהי"ת.
"אל תבכי אחות קטנה, זה לא פשוט את מבינה..."
יפתי, לא אוכל לסבול את מראה פנייך המיוסרות.
שמא בגללי ושמא בגלל אחר.
היכן פנייך המאירות.
ההפכו והיו לזיכרון.
יפתי, עינייך הבוכיות לא מיטיבות איתך.
לא דמעות של טהרה הן. גם לא של פורקן.
רק של כאב. שאם לא תעזרי לעצמך- לא יחלוף.
כן, גם לא זה שגרם לכאב.
יפתי, העלי נא חיוך על שפתייך.
הפכי נא את היאוש לתקווה.
את הנפילה לצמיחה.
כי לא אוכל לסבול את מראה פנייך המיוסרות.
תגובות
ממש אין לי מילים.. שבה אותי..
הכתיבה הזורמת, הצפייה לתקווה, לחיוך..
פשוט מדהים. יישר כוח!!!
אתה רואה את פניה המיוסרות
וכואב והיא כבר שכחה,
במעלה ההר עולה.ומברכת תאתר