בס"ד
על גלגלים פרק 6.
נפרדתי מרן ואבא בא אלי'י- "י'יאלה גבע, נזוז?"
"כן, נראה לי.."
ניסיתי להזיז את הכסא עם יד ימין אבל לא הצלחתי- הרבה זמן לא הפעלתי אותה וגם קשה לגלגל כיסא שלם עם יד אחת.
אבא עצר אותי ממאמצי'י "עזוב, גבע, אני אקח אותך"
הי'ה לי ממש לא נעים הקטע הזה שאבא שלי לוקח אותי, תמיד הי'יתי משתדל לקום כשאבא נכנס לחדר, לא להפריע לו כשהוא מדבר, לא לכעוס עליו ועוד כל מיני כאלה. ועכשיו, אני צריך להתרגל שהוא משרת אותי, הי'ה לי ממש מוזר וקיוותי שיערה תבוא לקחת אותי כמה שיותר מהר כי גם לה העני'ין הזה חשוב.
בינתי'ים אבא המשיך להוביל אותי במסדרונות בית החולים.
"אז איך הסתדרת בתפילה?"
"הי'ה בסדר, אמנם הי'ה קצת מוזר להתפלל אחרי הרבה זמן שלא התפללתי אבל סבבה, ב"ה.."
"אני מבין אותך, פעם, כשיצאתי לפעולה בצבא הג'יפ שהי'יתי בו התהפך ואיבדתי את ההכרה לחודשי'ים שלמים, איך שההורים שלי דאגו.. אחר כך כשהתעוררתי הי'ה לי כל-כך קשה לחזור לשגרת חי'ים שהמשיכה למרות שאני שכבתי חודשי'ים שלמים מחוסר הכרה. קרו כל כך הרבה דברים בעולם בשישים הימים האלה.. ואצלי לא הי'ה אינטרנט כמו אצלך שאתה קורא כמה כתבות ויודע מה קרה בעולם גם לפני מליון שנה.. אני הי'יתי צריך לקרוא עיתונים, לשאול אנשים ששמעתי אותם מדברים על דברים שלא הכרתי וכל מיני כאלה."
"אההה.." אמרתי כשאני צוחק לעצמי ומסמן עוד וי ליד הסיפור הזה.. הפעם השלושים אולי שאבא סיפר אותו..
"בו!" שכמובן עמדה מאחוריו יערה.. "אויש אבא, אתה לא יודע לנהוג, תביא לי את הילד הזה אני אקח אותו לטיולון.."
"חחח.. בשמחה יערה, רק בזהירות"
"הי'י יערה, את בכלל לא יכולה לנהוג לבד את עדי'ין צריכה מלווה.." צחקתי עלי'ה כשהיא לקחה אותי..
"שתוק אתה.. אם לא היו לך כל הדברים האלה הי'תי מעיפה לך מכות.."
"יערה.." אבא אמר בטון מזהיר "גם כששניכם אחרי תאונת דרכים משותפת אתם לא יכולים לשתוק קצת?"
שנינו צחקנו ביחד והשתרר שקט קצר.
"יערה, את יודעת מה אבא סיפר לי עכשיו?"
"תן לי לנחש.. משהו מהצבא אולי?"
אבא צחק לעצמו ואמר "אתם צוחקים אהה? נראה אתכם לא מספרים לילדים, הנכדים והנינים שלכם בע"ה על השטויות שלכם מתקופת נערותכם.."
"תתפלא.. אז, גבע, מה הוא סיפר הפעם? על זה שהוא נהג בחושך בלי להדליק פנסים 50 ק"מ ולא מצא את המקום כשאחר כך התברר שהוא עשה סיבובים במקום?"
"חחח לא.. הוא סיפר לי על זה שהוא איבד ת'הכרה לחודשי'ים וכולם דאגו ולא הי'ה אינטרנט ובלה בלה בלה.."
"גבע, נראה אותך מסתדר בלי אינטרנט שבוע.." אבא העיר "טוב, אני צריך ללכת לעבודה. יערה, תשמרי עליו שלא יעשה שטויות"
עצרתי אותו באמצע "שאני לא אעשה שטויות?! אבא, שכחת מי זאת יערה?"
"זה הי'ה בצחוק גבע.. קיצר- אני אולי אבוא מאוחר יותר. והלל אמר שיכול להיות שהוא יגיע.."
"סבבה, תודה אבא. אתה לא חי'יב לבוא, אנחנו נהנים מכל רגע.. נכון גבע?"
"ברור.. בכל הרגעים שהי'יתי בהם ער במקום הזה.."
"טוב, אני הולך.. להתראות ותשמרו על עצמכם!" אבא נתן חיבוק לכל אחד והלך.
"טוב גבע, יוצאים לסיבוב בבית חולים הזה נראה לי אחלה מקום.."
"רגע, אבל אסור לך לקחת אותי יותר מעשרים דקות- לא?"
"אלף, מאיפה אתה יודע את זה? בית, אוהד חושב שאתה עדי'ין עם אבא ולאבא מותר שעה.."
"אלף, אבא אמר לי בדרך לבית כנסת. בית, מי זה אוהד?"
"אלף, סתם.. אוהד, נו, האח הצמוד שלך, זה שקילח אותך.."
"אהה נכון.. סבבה.. אולי נלך למחלקת ילדים?"
"אמממ.. אני דווקא חשבתי על הגריאטרי'ה.. תמיד כולם הולכים לילדים ושוכחים את הזקנים.."
"וואלה, צודקת. איזה צדיקה גידלתי.."
"עאלק גידלת.. להזכירך אני גדולה ממך ב17 דקות תמימות.."
"מה את חשה? אמא אומרת שבכל ההתפתחות אני הי'יתי ראשון.. עמדתי קודם, הלכתי, התהפכתי.."
"ואיך זה עזר לך בחי'ים ילדון קטון?" פתאום יערה חזרה קצת אחורה ונכנסה למסדרון שהי'ה שם על השלט הי'ה כתוב: 'מחלקת יולדות'.
"יערה, דיברנו על הגריאטרי'ה. אני לא הולך ליולדות. יש שם בעיות צניעות."
"תקשיב רבי קטן" היא אמרה כשהיא מציצה למקום אליו התכוונו ללכת מלכתחילה "אם אתה רוצה להגיע לגריאטרי'ה בלי שאוהד יראה אותך אז נצטרך להכנס למקומות אפלים הקרוי'ים בפי העם מחלקת יולדות.."
"אהה טוב.. אבל מה הוא עושה פה? הוא לא אמור להיות באזור שלנו?"
"כן, אבל אשתו ילדה אז הוא בא לבקר אותה.."
"כן? וואי, מזל טוסט.. מה היא ילדה? בן או בת?"
"האמת, אני לא יודעת.. הוא רק אמר שהוא הולך לבקר את אשתו במחלקת יולדות.."
"אהה.. דווקא מתאים לך לשאול סקרנית קטנה.."
"נראה לי שאפשר לצאת, הוא נעלם.."היא אמרה והחזירה אותי למסדרון הארוך
"אולי רוח רפאים אכלה אותו?" צחקתי עלי'ה, מי אומר 'נעלם'?
"מצחיק אתה ילדון" היא החזירה בציניות.
המשכנו במסענו, היא להסיע ואני לשבת לי בשלווה(ובהנאה בלתי מוסתרת) ולנוח..
"הנוסעים מתבקשים לחגור חגורת בטיחות אנחנו תכף מגיעים למחוז היעד" היא אמרה בקול של קברניט מטוס כשראינו מולנו את השלט האומר שהגענו למחוז חפצנו. 'מחלקת גריאטרי'ה'.
"יפה, יערה, שיחקת אותה.. עשינו את זה מהר.."
"כן, טי'ילתי מעט בבית חולים כשחיפשתי דם בני אדם למאכל.."
"אהה, אז את גרמת למוות של ההוא ממחלקת דיאליזה?" המשכתי במשחק שלה בהנאה לא מוסתרת..
"יאפ! טוב, בחור צעיר, אנו נזדקק לעצור משיחתנו המשותפת וללכת לבקר את דור מקימי המדינה החביבה שלנו.."
"חח.. זה מזכיר לי ת'וויכוח הקבוע בערב שבת."
"אשכרה, צודק. י'יאלה, זזנו" ונכנסו לחדר עם שלוש קשישות שאחת ישבה על כיסא-כורסא ליד המיטה שלה וסרגה משהו בלתי מוגדר, השני'ה שכבה והסתכלה בטלויזי'ה והשלישת ישנה. השלישית הי'יתה כל כך קטנה שבהתחלה בכלל לא שמנו לב שהיא שם. רק כשדיברנו קצת בקול אז זאת שסרגה אמרה להנמיך את הקול כי השלישית ישנה.
כשנכנסנו, שתי הראשונות הרימו את ראשיהן אלינו.
יערה פתחה "שלום, מה שלומכן? הכל בסדר?"
זאת שסרגה אמרה משהו בלתי ברור והשני'ה אמרה "בסדר" במבטא רוסי כבד.
דיברנו איתן קצת על המצב בארץ, היחס לקשישים, הנכדים שלא באים לבקר והאחיות הנחמדות בבית חולים.
פתאום נשמע צלצול פלאפון מאזור המיטה של זאת שישנה. התלבטנו מה לעשות, אם לענות ולומר שהיא ישנה או לחכות שהיא תתעורר, עד שהחלטנו היא כבר התעוררה וענתה לטלפון. כשקמה ראינו שהיא חרדתית, החלטתי שאחר כך אני אבקש מיערה שתראה ותדאג שהיא מסתדרת כאן מבחינה דתית.
לאחר שהסתי'ימה השיחה ולאחר הבטחה שנבוא לבקר שוב בעתיד יצאנו במהירות לעבר החדר שלנו כי יערה טענה שעוד מעט כבר עוברת שעה וחצי מאז שאבא הוציא אותי ובטח אוהד כבר עלה עלינו..
"יערה, תגידי, יש מצב שאת דואגת לאשה החרדית הזאת שהיא מסתדרת מבחינה דתית וכאלה?"
"כן.. אין בעי'ה, גם אני חשבתי על זה. ראית איך שהן נמשכות לדת? אפילו הרוסי'ה הזאת.."
"צודקת. אולי אפשר לארגן להן איזה שיעור קבוע לכל הקשישות ואולי גם היולדות של איזו מישהיא.."
"חכם אתה, אחי הקטון, אני אנסה להזכר במישהיא נחמדה וטובה שהי'יתה אצלנו באולפנא.."
"סבבה. איך את בכלל קיבלת שחרור מלימודים כדי לעלות לחומש?"
"כי הי'יתה לנו שבת חופשית. איך נראה לך הי'יתי בבית? שכל." אמרה וצחקה. כמה זמן לא שמעתי את הצחוק המדהים שלה.
"וחוצמזה" היא המשיכה "אם אבא לא הי'ה מסכים לי, הי'יתי משתמשת בשכנוע שלי כמו זה שעזר לנו להיות ביחד באותו חדר.."
"אהה.. באמת תהיתי לעצמי איך עשו את זה. איך שזה מתאים לך.."
"חחח.. אם אני רוצה משהו, למה שלא אקבל אותו?"
"שאלה טובה." החזרתי לה בציניות "למה את לא מדברת עם מר אולמרט? כבר מזמן הי'יתה לנו את ארץ ישראל השלימה בלי ערבי אחד אפילו אם את הי'ית מדברת." צחקתי עלי'ה והיא איתי. פתאום חשבתי על מה שאמרתי עכשיו וצץ לי רעיון-
"רגע, יערה, אולי את תעבירי את השיעור הזה לנשים? אם קיבלו אותך לשרות לאומי ב'ראש יהודי' אז מה הבעי'ה שלך? תשיגי מהם דפים(דבר שלא קשה לך כל כך לעשות) ותתחילי להעביר שיעורים"
"יודע מה? אני אחשוב על זה. אבל בתנאי שאתה תעביר לבנים. לא חסר לך ידע והוכחות בעני'ינים כאלו.."
"הי'י חבר'ה! אפשר לדעת מה אתם עושים כאן? חיפשתי אתכם בכל מקום! יש לכם אורחים" שמענו את קולו של אוהד מאחורינו. יערה עצרה ואוהד נעמד לפנינו. "שלא תעיזו לעשות את זה עוד פעם, משוגעים. מה עבר עליכם?"
אוהד לקח אותי וכל הדרך הוא הטיף לנו עד שעצר לרגע משטף הדיבור וההטפות ויערה ואני הסברנו לו מה עשינו.
כשהוא הבין מה עשינו הוא עצר- נדהם. "אתם רציני'ים? באמת הלכתם לגריאטרי'ה?!"
ומאז הוא שתק כל הדרך.
באמצע יערה התקרבה אלי'י ולחשה ש"כנראה הוא חטף שוק רציני", גיחכנו ביחד.
"רגע, איזה אורחים באו?" יערה הפרה את השתיקה בינינו לאוהד
"החבר הזה של גבע שבא כל הזמן ועוד מישהוא שאין לי מושג מי הוא.."
"אהה.. מעני'ין מי זה.."
כשהגענו לחדר חיכה לנו הלל עם עוד בחור שהפרצוף שלו הי'ה מוכר לי אבל לא הצלחתי לזהות אותו.
"יוני!" יערה פרצה בצהלות שמחה כשראתה את הבחור. עדיי'ן לא הצלחתי לזהות מי זה היוני הזה שהפנים שלו מוכרות לי.
הלל התקרב אלי'י ואמר "גבע, ת'ה זוכר את יוני?"
"אממ.. האמת שלא ממש אבל הפרצוף שלו מוכר לי"
"כן, תמיד הצטי'ינת בזכירת פנים.." יערה העירה "זה יוני, הוא החובש מחומש והוא הציל את חי'ינו בתאונה ההיא"
פתאום הסתדרו לי הפרטים והבנתי מי זה יוני.
"אהה נכון! יוני, מה שלומך? ממש ממש ממש ממש תודה לך!"
"שלום חבר'ה" דוקטור שילה נכנס "אני מבקש שתיפרדו לשלום כי נגמרו שעות הביקור ואני צריך לטפל במיודענו הישנוני הלא הוא מר גבע.."
"דוקטור! אני צריכה לדבר איתך רגע בחוץ!" ויערה והדוקטור יצאו ביחד החוצה.
בינתי'ים אוהד העביר אותי בעזרת הלל למיטה בחזרה.
נשמעו הדי דיבורים ואז הדוקטור נכנס ואמר ש"לאחר דין ודברים" (עאלק, בסכ"ה שיכנוע קטן של יערה) "המבקרים יצאו רק למשך הביקור ולאחריו תותר להם מחצית השעה" "שעה." תיקנה אותו יערה.
"ניחא, שעה." הוא הגיב מיואש לאחר שיכנוע תקיף(כנראה) של יערה.
נפרדנו מהלל ויוני שאמרו שזה בסדר מצידם והם ילכו למחלקת ילדים לבקר קצת..
"תוכלו גם לגריאטרי'ה" המליצה להם יערה.
"טוב, מצטער על ההפרעה" אמר דוקטור שילה וסגר את הוילון מסביבי.
-סליחה על הרווחים הענקיי'ם.. זה החוסר זמן ובעה"י המשך יבוא מתישו..
-מצפה להא/ערות שלכם..
תגובות
בס"ד
הרצף תלוי בחופשות ובזכרון שלי שצריך להמשיך.
אפשר להזכיר לי במסר"ש=)
יומשובח!