בס"ד
"דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לראות בגנים וללקוט שושנים
אלוקי למה עזבתני?!"
חודש עבר. השאלות נשארו. שאלות האמונה הקשות המלוות אותי מיום שנרצח. באותו ראש חודש.
מאדר לניסן. מגלות לגאולה- התבדנו.
שמונה הם היו. אבל בשבילי הוא לבדו היה עולם ומלואו. עולם מלא בטוב, גדולה, התחשבות ואהבה.
הוא היה אחי הגדול, ולא רק הגדול. הוא היה כידיד, כחבר, כנשמה טהורה.
הוא היה.
ורק עכשיו אני מעכלת. אותו הלילה, יום חמישי. חזרתי משיעור של חבריה ב' על מהי השמחה האמיתי וכשאני חושבת על זה, שמחה כבר לא הייתה באותו החודש.
כל המשפחה, גם אבא שאמור בשעה כזו להיות בשיעור הדף היומי הקבוע, ישבו מסביב למרקע. התמונות הקשות התחלפו במהירות לשדרנית ועוד לפני שקלטתי על מה המהומה חזרו שוב על עיקרי הדברים. שמעתי רק קטעי משפטים "פיגוע בישיבת מרכז הרב... מחבל חמוש... ספריה.."
ואז נאטמתי. ידעתי. צנחתי על הכיסא במטבח עם ספר תהילים שהוא נתן לי ליום הולדת שש עשרה. הוא כתב לי בכריכה "לשעת הצורך,
לדבר עם הבורא,
להקשיב לנשמה"
באותו הרגע רק הקשבתי לנשמה, להרגשה פנימית שאמרה לי שהערב הזה לא ייגמר טוב.
היום שאחר כך. היה מלא בדמעות וגם שבת והשבוע שאחר-כך.
אלו היו הימים הכי קשים שלי, ימים של זיכרון.
וכשאני חושבת על מילות השיר אני יודעת.
אלוקים לקח את הפרחים הכי יפים בגנו. הפרחים הכי ריחניים וצבעוניים.
פרחים הגודלים במעלות התורה.
אולי באותו רגע שאלנו את אלוקים 'למה עזבתנו'
אבל הוא לא עזב. רק לקח חופשה.
לעילוי נשמת
דורון מהרטה הי"ד
יונדב חיים הירשפלד הי"ד
רועי אהרן רוט הי"ד
שגב פניאל אביחיל הי"ד
יונתן יצחק אלדר הי"ד
נריה כהן הי"ד
אברהם דוד מוזס הי"ד
יוחאי ליפשיץ הי"ד
תודה ליהונתן שנתן לי את הרעיון לכתוב את זה מ'עולת ראש חודש'
תגובות
משהו שתהיתי קצת לגביו זה במשפט הזה:
"פיגוע בישל"צ... מחבל חמוש... ספריה..?"
לפי מיטב זכרוני דיברו על פיגוע במרכז הרב כל הזמן ולא בישל"צ. כי זה היה בס]ריה של מרכז בכל זאת..זה לא היה בישל"צ.
כדאי לתקן את זה אם זה נכון.
והמשפט האחרון פשוט אדיר. יישר כח. חזק.
תודה^^
בהחלט מתאים למונולוג.. ידעתי שתביני לבד..
=]]
בהחלט מעבירה את התחושות של אותו ערב,
יש לי השגה על המשפט האחרון שכתבת:
"אולי באותו רגע שאלנו את אלוקים 'למה עזבתנו'
אבל הוא לא עזב. רק לקח חופשה."
לא! לא! לא!
הקב"ה לא עזב אותנו, וודאי שהוא לא "רק לקח חופשה".
הוא היה שם בספריה, הוא ליווה את עלא אבו דהיים ימ"ש פנימה, ועקב אחרי כל כדור כדור עד שהגיע למטרתו.
ואז הוא אסף אחד אחד את הקדושים הי"ד.
הוא לא עזב אותנו אפילו לשניה, זה מה שהקב"ה בחר לעשות וזה מה שהוא עשה!
לא הכול אנחנו מבינים.
(והתגובה החריפה לא מורידה מערך המונולוג שלך, היא מכוונת למסקנתך)
אני יודעת. ידעתי שיהיה לחלק אנשים לקבל את המשפט הציני הזה. ואפילו אפשר לומר שמידי כמה שעות אני קוראת את זה ופעם אני שואלת את עצמי 'מה עשיתי? מה זה היה אמור להביע ..' ופעמים זה נראה לי הדבר הכי נכון לכתוב.
זה משפט מאוד ציני ואולי לאנשים שקשורים יותר ממני לפיגוע יהיה קשה לקבלו..
ואולי... לפעמים המשפט נראה לי כמו משפט כפירה.
אבל אני יודעת שאלוקים לא עזב אותנו, אבל לפעמים לאנשים שעברו טראומה וחוו דבר כגון זה ככה ירגישו.
ולכן רציתי לומר שאלוקים לא עזב. אולי הם חושבים ככה אבל אלוקים אפפעם לא עזב (ולכן הקטנתי את ה'עזיבה' ל'חופשה'...)
אבל בסופו של דבר. אני מאמינה במה שאתה כתבת.
(אם יש עוד משו... אל תהסס...!)
לענ"ד הקטנת ה"עזיבה" ל"חופשה" לא מקטינה ואין הבדל בינה לבין עזיבה.
גם עזיבה וגם "חופשה" עומקות בניגוד גמור ליוסודות האמונה, וזה פשוט משפט לא נכון בתכליתו ואין לכותבו!
מקווה שהבהרתי את דעתי היטב.
מובן שאחרי נאום חוצב להבות כמו שלך התשכנעתי סופית (למרות שאני אומרת שהייתי צריכה את הדחיפה האחרונה הזו אבל תמיד חשבתי כך [: )
אז עכשיו יש לך רעיון אחר לסיום?! /:
(במחשבה של שניה, לא יודע אם זה טוב)
לשנות את הכותרת ל"איפה הוא היה?" (או משהו בסגנון. הקב"ה כמובן.)
לשנות\להוסיף כמה דברים בגוף המונולוג שיכוונו למסקנה.
ולסכם במסקנה שהוא היה בספריה וכו'.
(ואולי זה כבר מונולוג אחר? לא יודע..)
בהצלחה!
יפה לך ילדה...
נמאס כבר לחשוב על זה יש פה מישו שהכיר אישית אחד מהנרצחים??שימסרש אם כן...
אבל,ה' ח"ו לא לקח חופשה....אני חושבת שזה סוג של כפירה המשפט הזה....אני לא יודעת מה ה' עשה.....אני באמת לא יודעת...
אבל ברור לי שהוא היה שם....!!!!
אני מקווה שאני אצליח לכתוב למונולוג הזה מונולוג תשובה (כמו שהבטחתי ליהונתן..)
תודה..