בס"ד
כשמדליקים את האש, היא עוד קטנה. לא נתפסה, עוד אפשר לעצור אותה מלהתפשט.
אבל אם מוסיפים עוד עצים היא גדלה.
וכשהמדורה כבר כל כך גדולה- אי אפשר לכבות אותה. בלתי אפשרי.
וכשהיא ענקית ומוסיפים אפילו עוד עץ קטן יחסית עפים גיצים שלא נראים בעיתיים,
אפילו קצת יפים..
ואותם גיצים- עפים לכל עבר, פוגעים באנשים בדרכם עם הרוח.
והאנשים נאלצים להסתתר, לברוח.
כדי לכבות צריך לחכות שהרוחות יירגעו, העצים יגוועו ורק אז- לאחר מאמץ רב ביותר יהיה אפשר לכבות אותה.
וכשהמדורה כובתה- נשארים הפחמים השחורים והמפויחים שיעידו שהייתה שם מדורה.
פחמים שאי אפשר להזיז אותם, את כולם.
ואותם עצים קטנים שלא נכנסו למדורה משמשים עדות חיה למדורה שהתקיימה בעבר.
כשנבוא בעוד זמן- ישארו הפחמים, לא יזוזו.
שאומרים לשון הרע עוד אפשר להתחרט, לעצור אותו- לבקש סליחה, לומר שאין זה באמת.
אבל אם אומרים לעוד אנשים והם לאחרים, הלשון הרע מתפשט.
וכשהוא מתפשט לכל עבר- אין אפשרות לעצור אתו, אין שליטה עליו.
וכשזה גדל ומתנפח, יודעים עוד ועוד אנשים, וכל מילה מעיפה באוויר משפטים שפוגעים באדם ההוא- שעליו מדברים.
אדם שנאלץ להתחבא, להסתתר מאימת אותן מילים רשעיות ולנסות להכחיש- ולא מצליח. מסתכלים עליו בכל מקום.
כי המילים נסחפות עם הרוח ולא עוצרות בדרך- לא מבדילות בין טוב לרע בין טמא לטהור..
ואז כשמתחרטים ורוצים לעצור הכל ולהשיב הכל כמו שהי'ה- צריך לחכות שהרוחות ירגעו ורק אז- לאחר מאמץ אדיר שכרוך בהרבה סבל של כולם אפשר לנסות לעצור.
וגם כשמצליחים איכשהו להחזיר הכל- נשארים אותם סימנים בלב, בראש, בזיכרון ההוא שיעידו שזה קרה. ואין, אין, אין אפשרות למחוק את הלשון הרע לגמרי. זהו דבר בלתי מעשי.
וכשיעלה הנושא הזה בהקשר אחר לגמרי כל העיני'ים יופנו אל אותה לשון רשעית שעשתה רע לכולם.
אז אולי לא נצית את אותו גפרור?
------
קרדיט לחברה שלי שהביאה אותי לחשוב על העני'ין בצורה הזו.
תגובות
יעקב.
יפה.
[למה אי אפשר לדרג כאן, למה]
אשרייך צדיקה...
זו תזכורת חשובה כ"כ!!!
כרגע בבסיס הדברים יש מקום עמוק ורחב יותר לכל ההקשר של בין אדם לחבירו ממה שהצגת, הרבה יותר.