א-
טבלת ייאושעל הקיר שבחדרי, ממש מול עיניי, תלויה לה טבלה גדולה הפורסת את כל ימות השנה- טבלת ייאוש.
אין כמעט מישהו שלא מילא פעם בחייו טבלת ייאוש מסומנת באיקסים, קווים או סימני ווי על הימים החולפים ומקרבים לתאריך מסויים.
הטבלה שלי מתחילה בכל שנה ושנה מיום תחילת הלימודים ומסתיימת ביום האחרון ללימודים.
גם אני מצטרפת לאלפי התלמידים שמיום הראשון ללימודים מחכים ליומו האחרון.
למי יש כוח לקום מוקדם בבוקר, להתארגן, לצאת ולבלות חצי מהיום ולפעמים יותר, בבית הספר.
למי יש כוח להכין שיעורים ולבזבז שעות על גבי שעות בבית.
זה לא שאני לא נהנת מזה, אבל העומס, הלחץ, והרצון לחופשיות חזק יותר.
לפעמים אני חושבת לעצמי שזהו. בשנה הבאה אני נשארת בבית. אבל תמיד, לאחר חופש של כמה שבועות, אני מתגעגעת ומחכה כבר ליום הראשון ללימודים.
משעמום?
ממש לא! פשוט הגעתי למסקנה שלהיות בבית מכביד לפעמים וקשה יותר מלהיות בבית הספר.
מצאתי שהעבודה בבית לעיתים קשה היא משל בית הספר.
אז למה טבלת ייאוש?
כי למרות הכל, דרכו של האדם להסתפק במה שאין לו.
להנות מהרגע שעבר, לחכות לרגע שיבוא.
ולצפות...ליום האחרון של הלימודים.
ואני בטוחה שכמוני,
עוד אלפי מורות מצפות ליום האחרון ללימודים
יחד עם תלמידיהם.
תגובות
בס"ד.
בהתחלה זה היה נראה כאילו הולך להיות פה קטע מוסר או משהו בסגנון...
חמוד.
בעזה"י
ראשית-
לגבי התוכן--
אני מבקש סליחה מראש, אך ממש אינני מסכים עימך-
טבלת יאוש ממש אבל ממש לא מועילה!
נהפוך הוא- כאשר מנסים "להרוג את הזמן" הוא "מתנקש בך",
כלומרהוא רק מתארך ומשניא אותו על עצמך יותר ויותר,
תנסי פעם להעביר זמן על ידי הסתכלות בשעון ותראי שהוא הולך לאט מאוד,
והפוך כאשר נהנים מהזמן הוא עובר יותר מהר וגם משפיע הרבה יותר לטובה
ובכלל הכול יותר טוב...
(ולפעמים אפילו ש[לא] טוב צריך לחפש את הטוב ולהסתכל באופטימיות ילדותית
וכך לסוף יוצא הרבה טוב--)
ונכון שהאדם תמיד רוצה וירצה יותר בזכות נשמתו הגדולה אבל, ואבל גדול--
בספירת העומר אנחנו סופרים קדימה מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה תיקון ועוד תיקון ועוד תיקון...
לא מחסלים את הימים--
יש מדרגה שהכל עושים בשביל הקדושה ישנים ללמוד וכו'...
ויש את המדרגה כמו שאומר הרב קוק שבכל רגע נתון לא משנה איפה אתה- אתה עובד את ה'.
יהי רצון שנזזזכה...
(ועוד הערה- אני ממש מקווה שהמורים הם לא כך, אני מקווה שהם אוהבים ללמד,
אומנם זה לא כל כך קל וצריך חופש אבל אדם צריך לאהוב את עבודתו
ובמיוחד במיוחד ב-חינוך!)
ודרך אגב גדול מה שכתבתי זה תזכורת גדולה לעצמי -
שמאוד קשה לי עם זה בזמן האחרון-
אני כבר רוצה להשתחרר---------------------------------
ואני מתחיל לספור את החודשים ...
בכל אופן אני מקווה שאני אצליח לשנות את זה
ולפחות מעט...
ולסיום שיר שכתבתי בשמירה באמצע הלילה-
כיצד הזמן מבזיק
רץ בורח כברק מבריק
ואני צועק כרעם
מנסה להשיגו ולא יכול לו
ועיתים זוחל לאיטו
חשוף על הקרקע-קוצית, בוצית
טופף מטפטף דם
טיפה, טיפה-בעקבו
[והזמן אותו הזמן...]
[ושמא כתבת את זה בהומור ואני הוא זה שתמיד יותר מידי רציני!???????????]
הרבה בהצלחה
מישהו
איזה כיף לנו שהבליח לרגע.. !
:-)
לי באופן אישי יש דווקא בעיה הפוכה שאני דווקא אוהבת את עבודתי ומתקשה להפרד ממנה...
בבמונולוגים הבאים יהיה אפשר לגלות את הרגשתי היותר אמיתית.
זה רק מעיין פתיחה.