יצירות של חיוכים תשע"ד

כשכתוב פטמה במילון...
פטמוש!!
שיהיה מלא מזל טוב! שבע"ה תזכו להקים בית נאמן בישראל ולגדל בנים ובני בנים אוהבי ה' יראי אלוקים.
תמשיכי לאהוב את הארץ הקדושה- איתנו ובלעדנו.
ואולי עוד נפגש בטיול משפחות )
אוהבות המון. ומחכות למסיבת פרידה.

ללחוץ על התמונה כדי לראות באיכות טובה יותר..:\

ללחוץ על התמונה כדי להראות הכל באיכות טובה יותר

אוהבת, אני...

גור לכוד באש
כפּה בקשרי כדור
תו, פת במלח

באהבה :-)

זהו סיפור עצוב ביותר. מאז עזיבתה של עורפה את רות ונעמי - לא נשמע כמותו בעולם כולו.
הכל החל לפני שנים רבות, בימים רחוקים רחוקים, בהם היינו כולנו חמשושיות.
היינו מטופשות כדרכן של חמשושיות, התעסקנו בשטויות שבימים מאוחרים יותר כבר הסתכלנו עליהם בגיחוך.
אט-אט התחלנו להתחבר האחת לשנייה, ואחות לרעותה. כך צמחה לה חברות נפלאה שכמותה לא נראתה מעולם.
החברות צימחה וטיפסה לה כמו צמח מטפס על גדר הבית.
לפתע נכנס לו חרק קטן שחיבל בצמח וכמו באבחת חרב - הוא נגדע לעולמים.
עברה במקום פרה ולקחה את הצמח למקום אחר, אבל אוי, מה נורא. המקום האחר אינו טבעי לצמח ואינו מתאים לו. הוא רגיל לתנאים של פאר והדר ולפתע זרקו אותו למרתף צר וטחוב.
הייתכן הדבר?
האם לא כדאי להחזיר את הצמח לכור מחצבתו?
האם הצמח לא יוכל להילחם בחרק הקטן שמנסה לפגוע בו? האם ניכנע לבינוניות? לקטנים?

בואו ילדים ונחזיר את הצמח למקום מושבו, לביתו.
הרי אסור לקטוף את פרחי הגן...
בואי לגני אחותי כלה! בואי!

מזמור שיר - שיר ליופידו
שפעם הייתה מארגנת טיולים
והיינו רק בנות בלי חברים
ופתאום אנשים התחתנו
והטיולים התבטלו
והיא הלכה לרעות בשדות זרים
והולכת לטיולים עם אחרים
שהם בכלל לא כמונו נחמדים
כי אנחנו הכי טובים
עכשיו היא תאשים אותנו
שזה בגללנו
וזה לא בסדר
כי אנחנו לא עדר
אבל שכוייח על מה שהיה
זו בהחלט הייתה חוויה
אפשר לומר על הטיולים ז"ל
למרות שזה קצת חבל

אוהבות לעד,
המג"בניקית, אחראית האוכל, הזאת שחייבת לי טיול כי היא הייתה כל הזמן הטלפון, ואני.

פורים שמח, ממני