אדם צריך קרקע מתחת רגליו
בטחון
שמחר יהיה עדיין מעליה.
שירה
לולא האמנתי--
ו' באלול תשע"ה (21.8.2015)
לא אכעס אבא,
לא אכעס,
רק אקמוץ את שפתי
להחניק אנחה.
לא אבכה אבא,
לא אבכה,
רק אעצור דמעותי
בטוחה באהבתך.
לא ארפה אבא,
לא ארפה,
עד יגלה טובך לעיני בשר-
עד יגלה כבודך.
לא אכעס,
רק אקמוץ את שפתי
להחניק אנחה.
לא אבכה אבא,
לא אבכה,
רק אעצור דמעותי
בטוחה באהבתך.
לא ארפה אבא,
לא ארפה,
עד יגלה טובך לעיני בשר-
עד יגלה כבודך.
3
שירה
במוצאי יום מנוחה
ז' באדר תשע"ה (26.2.2015)
פגישה קצרה,
קצרה מדי.
מבט חטוף ולא יותר.
לא הספקנו להכיר,
לא הספקנו להתחבר.
ואני,
כל כך רציתי שהפעם יהיה אחרת.
שאסיר קליפות,
שאפיל את המחיצות
המפרידות בינינו.
ועכשיו,
לא נותר לי אלא לחכות.
בסבלנות?!
לשבוע הבא.
נשמה יתירה שלי.
קצרה מדי.
מבט חטוף ולא יותר.
לא הספקנו להכיר,
לא הספקנו להתחבר.
ואני,
כל כך רציתי שהפעם יהיה אחרת.
שאסיר קליפות,
שאפיל את המחיצות
המפרידות בינינו.
ועכשיו,
לא נותר לי אלא לחכות.
בסבלנות?!
לשבוע הבא.
נשמה יתירה שלי.
2
שירה
אחת שאלתי
י' בחשוון תשע"ו (23.10.2015)
כשגלי כאב שוטפים
שאלות צפות.
ולבי כה כָּמֵהַּ לשאול, להקשות.
אך אמונתי פחדנית,
אינה מאפשרת,
חוששת ששלמותה תסדק.
והיה
טרם יקרא לבי
והיא תענה,
טרם ישאל
והיא תיחפז להשיב.
אחת
שאלתי מאת ה'-
תן לי אמונה אמיצה
כי עז רצוני,
עז עד מאוד,
עז רצוני
לשאול.
שאלות צפות.
ולבי כה כָּמֵהַּ לשאול, להקשות.
אך אמונתי פחדנית,
אינה מאפשרת,
חוששת ששלמותה תסדק.
והיה
טרם יקרא לבי
והיא תענה,
טרם ישאל
והיא תיחפז להשיב.
אחת
שאלתי מאת ה'-
תן לי אמונה אמיצה
כי עז רצוני,
עז עד מאוד,
עז רצוני
לשאול.
0
שירה
שמיים
י"א בניסן תשע"ה (31.3.2015)
אדם וחוה ושלושת האבות,
כל החיילים שנפלו בקרבות,
השכנה המבוגרת מהקומה הרביעית,
הילדה מהסיפור שפגעה בה מכונית,
הילד ממול עם הרגליים הדקות,
התינוקת מימין שלא הפסיקה לבכות,
סבתא שמחה וסבא חיים,
שישים ריבוא איש שיצאו ממצרים.
אם כל כך צפוף להם שם בשמיים-
למה הם לוקחים לי חבר כל יומיים?!
כל החיילים שנפלו בקרבות,
השכנה המבוגרת מהקומה הרביעית,
הילדה מהסיפור שפגעה בה מכונית,
הילד ממול עם הרגליים הדקות,
התינוקת מימין שלא הפסיקה לבכות,
סבתא שמחה וסבא חיים,
שישים ריבוא איש שיצאו ממצרים.
אם כל כך צפוף להם שם בשמיים-
למה הם לוקחים לי חבר כל יומיים?!
2
שירה
תקווה
י"ט בתשרי תשע"ה (13.10.2014)
גם
כשעייפת מלעמוד על רגלייך
עוד האמנתי שהכל יעבור,
גם
כשזעקת וזלגו דמעותייך
עוד האמנתי שתחלצי מהבור,
גם
כשמסביבך צפצפו מכשירייך
עוד האמנתי שתראי את האור,
אך,
כשירד החיוך מפנייך
ידעתי-
אין כבר דרך חזור.
כשעייפת מלעמוד על רגלייך
עוד האמנתי שהכל יעבור,
גם
כשזעקת וזלגו דמעותייך
עוד האמנתי שתחלצי מהבור,
גם
כשמסביבך צפצפו מכשירייך
עוד האמנתי שתראי את האור,
אך,
כשירד החיוך מפנייך
ידעתי-
אין כבר דרך חזור.
4
שירה
הפח שבחדרי
ו' באלול תשע"ד (1.9.2014)
הפח שבחדרי
כיצד זה תעז לעמוד ללא פגע,
כיצד תתייצב מול בכיי,
כיצד זה תעז, והרגע בלעת
שארית אחרונה מיופיי.
שסורק במברשת רכה,
ולוטף בכף יד אוהבת,
שנמשך בעת מריבה,
ביד ילדותית משתובבת.
שנאסף מאחור בפשטות,
יפה, ובריא, ומרשים,
ועכשיו, מפוזר ומרוט,
מונח הוא הרחק מראשי.
ומבעד למסך דמעותיי,
אראה אותך כך, מנוכר,
ואצעק בלבי ללא
כיצד זה תעז לעמוד ללא פגע,
כיצד תתייצב מול בכיי,
כיצד זה תעז, והרגע בלעת
שארית אחרונה מיופיי.
שסורק במברשת רכה,
ולוטף בכף יד אוהבת,
שנמשך בעת מריבה,
ביד ילדותית משתובבת.
שנאסף מאחור בפשטות,
יפה, ובריא, ומרשים,
ועכשיו, מפוזר ומרוט,
מונח הוא הרחק מראשי.
ומבעד למסך דמעותיי,
אראה אותך כך, מנוכר,
ואצעק בלבי ללא
8