יצירות של הפי

כשדיברת עלי התמלאת בגאווה
נתת לי בעיקר חום ואהבה
כשהגיע הזמן ללכת את היית בטוחה
את כל הצידה לדרך יש בך אהובה

את מנהיגה את אצילה לעולם לא תשברי
ילדה
הלוואי שתראי בך את אור הגאולה!
ואני שתקתי.. לא מבינה את ההשוואה
אני בסך הכל ..
עוד ..
נערה

כשחזרת ממנו ענייך ליטפו בערו
את ילדה מיוחדת את זה כבר
מלאכים אמרו

כהרגלך הסתכלת עלי באותו חום ואהבה
חייכת אלי כמו שמורת סוד והכלה

אם רק היית יודעת מה עובר לי בנשמה
חיוכך היה נשבר וכל אהבה

נרך היה נכבה עם דמעות של אכזבה
את ההנגה היית מעבירה..

לאחת שיכולה

אמא אמרה שכאן הוא דרך
יפה מתמיד נראה כמלאך
אך משהו בי , סירב להאמין
מלאכים יש
אולי רק בסיפורים.
אבא אמר עוד מעט יום הזיכרון
ואנחנו גם את הסיפור שלנו נצטרך
לקרוא..
שאלתי את אבא , זה סיפור אמיתי?
ופתאום הבנתי שהסיפור הוא אני
הנה בא ילד לקרוא אותי..
בוא ילד ! רק אל תסגור אותי
הוא סגר וסגר בכאב..
שיכאב מישהו אחר
אבל ספר אחר נפתח לידי
הנה בא הילד שסגר אותי
גילה לי שלא האמין במלאכים
אבל עכשיו הוא סיפור
וכבר מאוחר
צריך הוא ללכת על המדף
על המדף ליד התמונה פתוח לו ספר
שלא השתנה
תמיד אותו סיפור
עצוב וכואב
אמרו לי שיש עוד המון בתים..
אז שיכאב מישהו אחר

בשקט בשקט כשמחשיך
וצריך להיות לבד עם עצמי
וכיף
לגלות עולם די אמיתי
בתוך כל שקר האינסופי
אם היתה לך עין פנימית
היית שוחה בתוך עולמי
לא היית צריך לשבת ולקטר
רק לצפות ולהתבונן
בשקט בשקט כשמגיע היום
היית כבר רץ מעבר לחלום
לוחש לעוברים ואומר אין מפלט..
כאן
העולם שונה במקצת .
אסור לגעת אסור להתקרב
ואם שברת
ישבר לך
הלב