יצירות של בת- מלך

אדם אסף אנשים.

יש אנשים שאוספים בולים, יש אנשים שאוספים יודאיקה, יש אנשים שאוספים יצירות אומנות, יש אנשים שיש להם אוסף של מגנטים ויש כאלה שברשותם אוסף חתימות של מפורסמים.
לאדם יש אוסף של אנשים.

זה נכון שאי אפשר לקנות אותם בגלריות אבל צריך לדעת איך לשלם וההשקעה הגדולה והיקרה היא לתחזק אותם ,את האוסף שלו. ויש מציאות, בהחלט.

יש לד"ר אדם את מוחמד הערבי בעל הח' והר' והערבית

את האבודה
מסתובבים בך
ילדים מבוגרים
וחרב ודם.

את היחפה
פצועת רגליים
ופצעים מדממים
לא מגלידים לעולם.

יהי שלום בחילך , שלווה בארמונותייך.

את האפורה
דחוסת מגע
אבנים מתגלגלות
וחרב מתהפכת.

את המנודה
שבילים רבים לך
ועפר מכסה
מעין מתבוננת.

יהי שלום בחילך , שלווה בארמונותייך.

כאן, בגבעות האלה
נטעתי לי פרח
השקיתי אותו
בדמעותיי

כאן, בשממה הזאת
ריקה היא מעיר
וטיפות של גשם
היכו בפני

כאן,
ברוח קרה ונואשת
כמכה על כפות
ידי

וזמן רב שלא הייתי פה,
במקום הזה,
כאן
והוא אותו דבר
כולו,
למעט,
בתוך אדמת טרשים-
ניצן.

עיקולו של עורפך הלבן,
דמעותייך
סמאו את עיניי.

וחשוך וריק הוא הגן,
וקוציו
אז דקרו בפני.

חשופות, יחיפות הן רגלייך,
וגופך השלם כמו אור.
זה אני השומר צעדייך,
מחמם טיפותיו של הכפור.

ביקשתי את פניו
לאחוריו דיברתי
מקצת האור –ללכת
טיפת אויר- לנשום

בעוד לילה מתחזק
לחומו של יום שורף
ואני אז רק רציתי
מעט להתחבק

לחוש מוגנת בידיו
להימחץ –
בזרועותיו
ואת גבו ראיתי
ולא אראה פניו.

אני כבר בדרך החוצה
באתי בלי חבורות
והנני צולע
בזבזתי לילות
בבהיה בקירות

כי בין השורות
לפעמים
כבר עדיף לא להיות

בארובות העיניים
עיניים אדומות
יש רק חושך
ריק
ואין דמעות

כתפיים מזדקרות
עיניים מתריסות
ומאחור
רק שקט
ריק
ואין דמעות

לעצב
יש לו בכי
ולשמחה יש צחוק
רק הייאוש
עצור
וריק
ואין דמעות

תום בעינייך
ולפתע פתאום
עבר זיק
אדום
של בגרות

שקט בעיניך
ואז
משום מקום
בסער גלים
נשכחת ילדות

ושוב צחוק בעיניך
וכמעט נעלם
הכאב
כשיופיך שוב מכה בך
ורעד חולף
בלב

תום בעינייך
ולפתע פתאום
עבר זיק
אדום
של בגרות

שקט בעיניך
ואז
משום מקום
בסער גלים
נשכחת ילדות

ושוב צחוק בעיניך
וכמעט נעלם
הכאב
כשיופיך שוב מכה בך
ורעד חולף
בלב