יצירות של שירי111

מרגישה שמפילים עליי
גישות שלא שלי
כשאתם בונים עליי
מתמוטטים הבנינים


איך כל חייך חיכית
שנהיה שווים
אך למה את הרגע
את הורסת בלי מילים

זאת התקופה שלי
לא כל יום מתחתנים
אולי תפרגני עוד קצת
לאהבה שלי

יכולה גם לשקר לך
שרע לי בחיים
אך טוב לי קצת יותר מידי
בשביל משחקים מטופשים

20170104145114.mid

20161212214740.mid

אני בוכה
ואין מציל אותי
בדרכי טועה
והם איבדו אותי

נבוכה
מילה שתעצור אותי
על העבר חומה
בניתי לי

מבכה
את זכר ילדותי
עוד שלהבת מכבה
שלא תשרוף אותי

הפוכה
ואין מי שיאיר דרכי
ושוב זוכה
כי יש לי את עצמי

סבתא
לאן הלכת
שואה שרדת
חניקה יכלה לך

סבתא
לאן שוב נעלמת
רק רוצה לראות
שטוב לך

סבתא
אור לנצח את
שמרי עליי
שמרי על אמא

סבתא שלי
נרך אדליק תמיד
אשמר את מסורתך
לבטח

שלכת
מי כמוני נאבדת
אולי אני נקראת בוגדת
את היושר מחפשת

וכולם ידליקו לי
שלהבת
בתוך הדרמה נאחזת
בונה לי דמות כואבת

משלמת
ולא אכפת לי
כי חייבת
לכולם חוץ מכל העולם

אוהבת
ובכוח מנתקת
ולעולם כבר לא תדע
שפעם חשבתי עלייך

ובתוכי אני
זוכרת
היו ימים יפים כמו סרט
המציאות להם דימתה
ריח של שריפה פשוטה

ולכן

תלחם בזה
אתה לוחם
אל תקבור את עצמיך
אל תיכנע לאדמה

תתגבר על זה
אתה אחר
תדע ראיתי זאת מזמן
רק לחוטאים יש קשת בענן

לפני שתתייאש
תשאל את רשותי
אל תאמר לכל אויבך
בואו קחו אותי

תלחש להם בלאט
יש מישהו אחריי
תקשיב לכל החרב
תשתיק לו ההדק

וכשתתייאש בסוף
אולי תיפול
לא תשנה את התסריט
אני אמשיך לשרוד

אמצע

פתחי עינייך לעולם
את לא מה שהם אומרים
הרחיבי עולמך הצר
תודי לאלוקים

אלוקים
אנחנו שלך
בלעדיך אין אנחנו
אלוקים
שמור נא עלינו

אין שום טבע בעולם הזה
אפור כזה
הוא מפחיד כמעט כמו ש...
האור הזה כהה

רק רציתי לנסות
אך בעטתי בכול
ולא יכולתי עוד לקום
להתרומם מהשאול

ואתה נתת יד
אני תפסתי
אלוקים שלי
ידי בידך

שלוש טיפות של אבטיח
והעולם עצר
לכלתי ת'יקום
ואין מקום פה בעולם

שלוש טיפות של אבטיח
ואף'חד לא מושלם
אבדתי שליטה
שלוש טיפות על השולחן

קחי עוד נשימה , אמא
לפני שתחרצי
אל תאמרי דבר
שיערער ת'לב שלי

תזהרי כל כך
בררי את מילותייך
אל תתפלאי כל כך
שאעזוב ת'בית

את לא רוצה אותי כבת
אך לא אחיה בלי אמא
הרשי לי למחוק לעולמים
את

כמו בועה שמתפוצצת
מי אני בכלל
אני יודעת אני לא שווה
ואין לי מה לומר להגנה

אנשים קטנים
ריקים מתוכן
דעה של אחרים
לב שורף כמו עוקץ

עושים רק נגדך
לא נחים לרגע
מתי כבר אירגע
ותירגע כל השכונה

לא רוצה לראות
לא מטובך לא מרשעך
לא רוצה יותר שלום
רוצה רק מלחמה

עזבתי תחלום ההוא
בתור ילדה קטנה
עזבי אותי
תני לי מנוחה

הכול שרוף שם
ולא מאש
וקול חודר בם
לייאש לוחש

והם עוברים הכול
ומנסים לשרוד
ונשברים מהאתמול
ומכלום קוטפים תקוות

מעצמם,
הם לא יכלו לו
הוא לא יכל להם.

בביטחונם,
הצילו את עצמם
ואת ילדיהם.

ושוב חוזרים התמונות
והם בטלים ברגע
לא נותנים לזיכרונות
להישאר לרגע

דמעות הם מוחקים
במכחול של רוגע
למחר הם מצפים
לטוב

את היום
לא בחרתי
והוא בא

כמו חלום
כמעט אמרתי
אשליה

אך שזה פה
מי יאמר לי שעוד לא
כי עבר כבר זמן, עברו יובלות
ומיציתי לי את כל החלומות

מה יהיה איתי
מה יהיה עליי
אולי בסוף הדרך
תגלו לי אם היה כדאי

האורות הבהבו
הזמן רץ מנגד
ידיי רעדו
צלילים נכחדו

וערב כזה
אכזבה מעייפת
הייתי מושלמת
לפני.

ויהיה יום חדש
לא יסתכלו בעיניים
ויאמרו לי כולם
היה מושלם

ואני שבינתיים
הזרמתי כמים
אבני הנגף
שכחתי בצד

אך מחר
אעצור
אירגע
כי חבל

לא שאכפת לי
רק פחד קהל
אך לא אביט בעיניים
אקרע את השמיים
מעל

עומדים שורות אדם
אל מול המזח
לזכר יום של אז
עולה ירח


מילים כתובות בדם
בדם ויזע
והקול הוא מעומעם
בועט בסלע

ועוברות אל מול הים
אותיות מרחפות
וצפות חוזרות לשם
מקומם מוצאות


ומספרים האותיות
סיפור עצוב ללא כותרת
ואיפה הגיבור
כשמלוכתו מוכתרת

אלמוני היה
וכך נשאר
וסיפורו אתו יצעד
אל עבר המחר

חושך בעיניים הקטנות
הבכי מסמא לא נותן לראות
לצפות את העולם בהגיון
אז איך אדע דרכי לבחור.

ואיך בסרטים הכול מסתדר
אז למה בחיים זה לא עוזר
לפעול בדרך שלהם.



והמקרה האחרון
השאיר לי זכרון לנצור
ולקבל עוד השראה מהעבר

מאבדת אמון בכולם
או שאולי זה העולם
ואין ברירה
רק עצמך

והעתיד יהיה יפה - אני יודעת
למרות שזה

פותחת את הלב
וכבד לי הרגש
אני שוב מסתחררת
בזווית שלו עוצרת


חדר לי ללב
איכשהו מצא הדרך
וכשפנה פניה חדה מידי
לא שמתי לב אליי

ואין דרך חדשה
בלב הצבתי אין כניסה
נשארה אהבתי אליך
חד סטרית בלבד

וכשאכיר אחר
רק אז תיזכר בטוב
שגרם לך לרוץ הרחק
ולי ליפול לאור היום.

ואז אל תבוא
כי לא אכיר
אני מוחקת לי מזיכרוני
את כל העתיד


וכך כואב לי הלב
וחסום לי הרגש
אני שוב מסתחררת
בזווית שלא עוצרת

אם קיים עוד אש
גלו לי המקור
לפני שאתייאש
ואנסה לחדול

כי יש בי עוד ניצוץ
כך מקווה לפחות
והוא נחלש לאט
אך אין לו סוף

מנסה לאאבק
אפילו יותר מידי
כי הלב שלי מרפה
והוא אומר לי די

אך אם יהיה לי אש
אדליק בו שלהבות
וכשנשמתי תידלק
אדאג לעוד נירות

של אנשים שאבדו את הזמן
או שהזמן נטש אותם
אתן להם אש התקווה
היא קיימת, אני עדיין מקווה.

אפנה אל ההרים
השקט שם מצאתי
הסרתי אזיקים
את ההלל גמרתי

ואחרי לשם באים
כל שמהם ברחתי
עצמם משחררים
ואני בדד ישבתי

אבוא אל ההרים
את עצמי מצאתי
הצבתי תמרורים
כך לפחות חשבתי

הייתי פעם
כמו אלף מערות
מבוך פיקח
ומנורות כבויות

הייתי פעם
ולא באשמתי
הם משכו בכוח
את השמחה שלי

פעם, לפני הרבה שנים
הייתי עוד ילדה תמימה עם סרט
פעם, בתקופת הקדמונים
את התקווה הייתי מבשרת

פעם, בימים יפים
כשלהבתי הייתה בוערת
פעם, כשאנשים היו שונים
הצלחתי לאהוב אפילו את עצמי

אני שוקעת במציאות המדומה
ואין מציל אותי
אני בורחת מתקווה מתוחה
אל חלק דמיוני

אני מכורה לטוב של פעם
אך הוא לא בשבילי
אני דמות מהצגה לא שפויה
משנה את פרצופי

מישהו גנב לי פעם
את ההצגה שלי
כבשו את זהותי
תלחם עליה בשבילי

יש לי נחמה
והיא רוקדת לי בלילה
יש לי משאלה
חלומי מגשים אותה

ואין לי עוד מילה
לבטא את הבוקר של הלילה
ותהיה לי אהבה
כך אמרו לי ואני רק מפנימה

ויש לי שאלה
למה לפעמים כשאין ירח
אי אפשר בהשאלה
רק לשתי דקות לברוח

אחרי הכל הבנתי
יש לי פחד לשחרר
אני עוצרת את נחלי הלב
שומרת בכוחי את הכאב

מחברת שתי ידיים
מקפיאה על נשמתי חזק
הזרם מנסה לפרוץ
הדמעות כבר יבשות

חולשתי קפואה
בקרח מנסה לחצוב
בתוך הלב בפנים
אולי נשאר קצת חום

אני כבר לא מרגישה
מנסה לצבוט חזק
אך אין תשובה
קולי הקטן משיב דממה

אני נראית לכם כזאת
אבל עליי אל תסתכלו
כולי הצגה אחת
ונעלם לי המרחב

שולחת הודעה
מיואשת משעמום
את פתחת את רגשותיי
וסגרת במהירות

יש לי כמה ימים
להשלים לי פערים
מתוך כל הנתבעים
אני מאשימה את עצמי

אך אולי זה לא אני
כי הייתי קצת בסרט
והקשבתי לליבי
שהפר לי אמונים

אין לי מה לומר
אני ריקה מכלום
אאלתר מהעבר
אל תביע בי ענין

אין לי מה לומר
כל עברי הוא שושנים
אין לי סיפור אכזר
להכביר בו עוד מילים

רק הטוב הזה שהיה
תמשיך לי אותו
אלוקים שלי
שלא יגמר לעולם
אני מודה
זה הפחד שלי

העולם בעצמו כבר סרט
יש עלילה
יש דמות ללא כותרת
בין צללים היא מסתתרת

ויש לו שם
לא החלטתי של מי
אני

עוד יום
שיתחמק בשקט
את אור היום
יבריח ובצדק

כמו לא כולם הולכים לים
לצפות בשקיעתי
ומחר זה ייגמר
כשאמאס לי בשנתי

קחו אותי קחו אותי לשם
אראך ממן הצד
אחזיק שלא תאבד

קחו אותי קחו אותי לים
אשבור עוד גל
ארים לי דגל מעורער

עוד יום אקפוץ ואחייך
אמצא אותו
את אור הקט בורח לי

עוד יום מה שונה בזה
שכל יום תאריך רק משתנה

קחו אותי קחו אותי לגן
את אור השמש אל הדשא
אגנוב משם

קחו אותי לא משנה היכן
ואז כבר שוב יגיע המחר

כל מבט פתאום
גורם לי זעזוע
אני לא מי שהייתי
ומרגיש לי קצת רעוע

חוסר וודאות כזה
גורם לי להתעלם
והכול נהיה כהה
כשארצה להעלם

מנתקת יצרים
עוקפת אנשים
מנסה לראות
את הנתיב של החיים

וזה צובע את הלב שלי
ברגש לא מוסבר
אצבע אותו בחזרה
מחר. כשיהיה לי זמן

הכול סובב אותי
ים של שיבולים
רוקדים שם יצורים
בונים הם בניינים

מכתיבים את החיים
שפה בין אנשים
וכולם אחרי העדר
מבוכה לקחת חלק

התווים הם שלי
ארקוד על פיהם
ואין אחד שיגיד לי
האם לזייף

הבחירות הן שלי
יכתבו בספרי
ולאיש שיקרא
לא יתועד המיקרא

כי אני זה אני
כבר גאה בעצמי
לא אהיה אתה
בשבילך לעולמים

לא רוצה להיפגע
לכן אני שואלת
התשובות רק גורמות לי להפנים
וכמה שאברח אני בפנים

ואם עוד יום שיבוא
אראה אותך פוסע
תדע שכבר אמרתי לא
ושהלב שלי שומע

אשליית האשליות
מפרש החלומות
בצעדה אל האינסוף
לפסוע לא לבכות

ובדמע להגיד
לקום בבוקר להעיד
ולהעז לא לקנות
את שקר הדמעות

את הזיוף שמסתתר
את החיוך שמתאכזר
את הפחד

ניסיון כושל
ואחד שצלח
החיים לא ברורים לו
את שמו הוא שכח

מחפש בנירות
את מוצא המבוא
אך האור המאיר
הוא שחור מטבעו

הולך הוא האיש
חסר בטחון
מחפש דרכו
אל שער הניצחון

קם והולך
נופל שבעתיים
מאבד ומוצא
את שאבד לו בינתיים

כל מי שטוב לו מבולבל
אין לי כיוון על סמך הדרך
דע, כל שקרן מסתר דמעה
ואולי גם לא הייתי מתחלפת

ושם, ביום בהיר היכה רעם
וטוב לי לראות קצת את האופק
ותם, הוא לא יבין שאני גם
מנסה לבחור לי את השבט

ומה לעשות הוא מלא גוונים
ואין אנשים שהיינו משנים
ואולי כל סוד האושר הגדול
חבוי בתוך נהר מילים דליל

לא חלמתי שתהיה בחירה
אתה יודע מה אומרים
יש גרסה אחת
לאהבה במדים.

ולא חשבתי שימתינו לי
חמש אבירים
עד שהוד מעלתה תחליט
שהיא בעניינים

ולא שמרתי רגשות
מסיפורים כוזבים
אני פתוחה להצעות
רק לאנשים חושבים

ויש לי חסרונות
כמו לכל דבר אחר
ויש לי פתרונות
הם מתממשים בחלומות

אתה חונק אותי
כמו גוש פחם שחור
אני רוצה להרפות
תשחרר את האצבעות

ההרגשה הזו
מביאה לי סיוטים בלילה
גם ככה הלילה שחור
מהאופק תדיר יללות

הידיים רועדות
אני לא משאימה
רק מבקשת
תן לי מנוחה

תן לי הסברים
גם כשאין לך
אני בונה שם בניינים
בין צריפים דלים

אתה רוקד לי על הדם שלי
והדם שלי תוסס
אני אדם בתוך תוכי
כמו כל בן אדם אחר

אתה חורט לי על ליבי
והלב שלי רותח
מנסה שוב לאסוף עצמי
אך לא הותרת כוח

יש לי דז'ה וו
זיכרון חרוש קמטים
בדמיון הזה
לא התעסקתי כבר שנים


לא רוצה לפתוח לי חזית
תירוץ למלחמה
אז אחייך בבכי גדול
אזמר גם מנגינה

כשאתה נכנס אל תוך ליבי
ומעורר

מישהו לא חכם אמר
שאתה תהיה טעות
שלקשר וסופו המר
לא תהיה שום משמעות

אך אתה ואני
אני לא אוותר
גם כשבלב
קצת חוששת

אולי אתה יותר מידי
וכולם מסתכלים
ושמך לפניך הולך
וכולם ישר יודעים

האמנתי לך
שתהיה נאמן
שלא תסתנוור
מהאור לעולם

והבטחת מילים
על פיך מנעולים
ולאט לאט
נהיה מוזר

הוא צדק
הלא חכם ההוא
כשראיתי

היא נולדה
אל משהו כבר ברור
ולא ציפתה להפתעות
לקושי הבלבול

ופרפרים חיכו לה
וציפורים צייצו לה מסביב
שחור לא פגע בה מעולם
צבעים חיים של החיים

כל יום שעבר
היא רק רצתה יותר
פחדה לשמוח
על מישהו לוותר

ובתחילה הציגה
בסוף כבר שכחה
העצבות נהיתה
חלק מעצמה

ילדונת .
קחי רגע לנוח
לא הכול בידיים שלך
תרגישי כבר בטוח
גם כשהכול חלק

צמחים שגדלו שם מדם ללא מים
של קדושים ששפכו את דמם
וכאב בעניים פרץ של מים
השמיים מחו דמעתם

ובאות של נימוס
עשרות כדורים
גזים וחנק
גופות נמסים

ונשמות עולות
קשישים עוללים
אותיות קדושות
פורחות באוויר

כל שגלוי עכשיו
היה נסתר
אמונה אז פרחה שם
בתוך הלבד

מה יש בך
שאין לי באמריקה
ולמה לאינסוף אלך
אם יש לנו אותנו

ותוציא ת'ראש שלך
תביט מעבר לקופסא
כי אחרי הכול
לעולמים זה שתינו

ומה תאמר
אם אלך ולא אחזור
ואז אולי תוכל
לרוץ בין סמטאות

ולא תמצא
כי אהיה כבר רחוקה
הזמן שלך עבר
נסה לזכות בי חזרה

ומה יש שם
שאין לי פה
הרבה אחרי הים
מסתתר לו העולם

את עפה
ומוצאת לך בית חם
ותפקידך הוא התקווה
אז למה את בוכה

תבני לך בית
גורי שם
אל תצאי לחוץ
אל תראי עולם

וכשאומר - תצאי
בעצם מה שבא לך
או שאין לך שום ברירה
שמרי תוכנית למגירה

תביטי סביב
המון יאוש צבור בו.
בעולם.

וכשאחליט
יונתי תסכים איתי
ומתנתי תהיה
עלה של זית מר

אני סולחת
סולחת על הכול
ולא קשה לי
אתה יכול לראות

ואני שוכחת
כאילו לא היה אתמול
מהכול אני בורחת
ומפחדת כבר לשאול

מאמינה שהכול כמו שהיה
כוונתך הייתה טובה
והיית טהור
תאמין לי-הכול טוב

המצפון מעיר הכול
איך לא ידעתי אז לשתוק
לא חשבתי שאסלח
העלבון עמוק

סוגרת מעגל
שלא רציתי לעולם לסגור
ומאחורי מיטתך בלוויה שלך

עולם מבלבל
חרוץ כישלונות
מביט מהחור
ואין מה לראות

היפה הוא מוסתר
ערימה של קוצים
ולרע מול הטוב
ים תירוצים

אנא אלך
אני והצל
סמיך הוא האופק
מוכר ואפל

ולמרות שקורא לי
אפחד להביט
אכזבה שמובטחת
ניסיון העתיד

אך קוצים נשרפים
מהחום של האש
ופורחים שושנים
והרע מתייאש

ואז כשאני
לא אביט