סתיו
מתחבא לו הסתיו
מין שינוי מערכת
שמבלבל הכל
מתחלף מהר בחורף
משאיר טיפות חולי
ובורח
בוא נסתובב ונחזור
נסתובב סביב עצמנו ונחפש, אולי נמצא.
מה אנחנו רוצים מעצמנו, ולאן אנחנו הולכים.
נלך הלוך ושוב, ונדבר.
לפרוק זה תמיד טוב, לפעמים צריך לשחרר.
תרפה, אני אומר לו.
נשב בדשא ונסתכל לאופק.
ואז נחזור הביתה בשלום.
כמה טוב לפעמים שיש חברים.
התבודדות
דופקים ולא עוזבים אותי
אני בורח אל השדות
להיות לבד בלילות
להוציא הכל החוצה
ולברוח משם במרוצה
מחפש מישהו לשתף
ולא להיות מרחף
עוצר להתחבר לטבע
מנסה להתחבר לרגע
אוסף הכל לליבי
מתכונן לחזור לביתי
הקשבה
הולך איתה עד הסוף.
לא נוטש או עוזב,
יותר נכון בורל, ונעלם.
אני הבטוח בדרכי הישרה,
שאינה עקומה ומעוקלת.
לא מתפתלת ומתעקשת,
אלא ישרה ומלאה בריצות.
אני הצועד בגב זקוף,
הנראה כמאיים ומוכיח.
לא באמת כך הדבר,
באדם המסביר ומלמד.
אני המקשיב והמבין,
מביט הצידה ומחפש.
מכיל דרך אחרת,
גם אם נראת עקומה.
אני כולי תפילה תמידף
שיום יבוא ואצליח להביןץ
לא תמיד אני בהכרח צודק,
יש עוד דרך אפשרית.
עמירם
אסור לך לחשוב כשאת כל כך עייפה
לפני הרבה שנים, כשהייתי ילדה קטנה-אולי בכיתה ג'-ישבתי במעבדה והמורה למדעים קראה מהספר:
"תינוקות וילדים מחייכים בממוצע 400 פעמים ביום, מבוגרים 12"
ואני חשבתי לעצמי שכשאני יהיה מבוגרת, אני אחייך 400 פעמים ביום, לפחות.
עלאק.
תראי את עצמך.
עוד לא מבוגרת, וכבר כמעט לא מחייכת.
מה יהיה כשאני יהיה באמת גדולה?
©@רצוא ושוב.
לפני הרבה שנים, כשהייתי ילדה קטנה-אולי בכיתה ג'-ישבתי במעבדה - ריק ומוסתר
בוא נצא לסיבוב.
נסתובב סביב עצמנו ונחפש, אולי נמצא.
מה אנחנו רוצים מעצמנו, ולאן אנחנו הולכים.
נלך הלוך ושוב, ונדבר.
לפרוק זה תמיד טוב, לפעמים צריך לשחרר.
תרפה, אני אומר לו.
נשב בדשא ונסתכל לאופק.
ואז נחזור הביתה בשלום.
כמה טוב לפעמים שיש חברים.
להיות ניק זה כששומעים מישהו אומר צ'מע (קיצור של תשמע) חושבים ישר על צמ"ע. כמישהו אומר נסיון אחרון חושבים על נסיופ. שהחדר זה לא החדר שאני נמצא בו אלא החד"ר. שפטיש זה לא מה שדופקים איתו מסמרים אלא מה שעושים לאנשים שמעצבנים. שפח זה לא איפה שזורקים את הזבל אלא איפה שמקשקשים. שמקום ריק (ומוסתר) זה המקום הכי הומה. שנוגה זה לא כוכב אלא מקום של זיינוקים. שבמקום פיצול אישיות אני אומר למישהו פצלש. שהקופסא של הצלה במרכזית זה סך הכל בית לדף ניקים. שפסיפס זה לא דבר שיש בעתיקות אלא אחלה אתר! כשחבדניק זה לא מי שמניח תפילין לאנשים ברחוב אלא מה שממלא את הערוץ. כשנחמיה זה לא שם של ספר אלא ניק. שסביון זה לא פרח אלא ניק נחמד. שמאסטר זה לא המפתח אלא ניק. שנחל זה לא מקום שמטיילים בו אלא עוד חבדניקית (עוד חבדניקית, איזה הגדרה.). שחוני המעגל זה לא הגדת חזל אלא גדול הטרולים. כשההוא גברא זה לא מושג של הגמרא אלא ניק.
שרשורים שחשוב לשמור:
מעיז לכתוב. מעיז לכתוב. - נסיונות פעילים
שרשור מסקנות! - נסיונות פעילים
בעקבות כמה שרשורים וכמה דברים שקרו לי פעם כתבתי משהו חמוד. - נסיונות פעילים
אימוג'ים שיצרתי:
מבקר מספר:
תגובות:
מחשבות בין תל אביב לכפר
אוטובוסים צופרים
הגשם דופק
הרמזור מתחלף
מרחק נסיעה
שדות ירוקים
שקט דממה
מכונית בודדת
בניינים ענקיים
עשן וצפיפות
רחוב של שלוליות
דירת חצי מטר
חצר של כפר
בית מרווח
ריח של רפת
כביש עקום ומתפתל
סטודנט עם כלב
פקק אינסופי
מדינת תל אביב
עולם אחר
אדם מן האדמה
קם ויוצא, הולך.
אדם מן האדמה מלא בבוץ, מלוכלך.
רפש וביוב, יוצא אל העולם.
אנשים מסתכלים ולא מבינים, הוא אחד משלנו?!
אדם מן האדמה
טהור ונקי, נולד עכשיו. נברא מהאדמה.
הולך. כולם מעריצים, רוצים קדושה.
אדם מן האדמה
מחובר אליה, היא חלק מחייו.
נכתב בסדנא של משה במפגש. רק עכשיו העליתי. כמובן שמחקתי את הכפילויות של המשפט "אדם מן האדמה".
שכחה
לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.
אני האדם
רצתי כמו משוגע, רודף אחרי הכל.
העושר והאושר, גם הבריאות והכושר.
אני האדם שחשב שהוא כל יכול.
לעשות. ליצור. לברוא.
לשנות את העולם, להשפיע על כולם.
אני האדם שניסה, וניסה שובץ ולא התייאש.
דיבר עם כולם. הסתובב ברחוב, וחיפש.
לא הפסיק. כמעט יתייאש.
אני האדם שהתמוטט. התרסק.
רץ אחרי כולם, והם רדפו אחריו.
רץ. התרסק. וכמעט מת.