יצירות של הדרך לאי שם

אם אלה חיינו מוטב שנמות
עם סכין בלבנו
כבר אין לנו זכות.

בזבזנו ימינו
כילינו הזמן
המשכנו לרוץ
בלי למה ולאן

מנסים להספיק ורומסים בדרכנו
משפחה חברים
לפעמים גם את עצמנו

לא גיבורים אנחנו
לא לחמנו בקרב
אנו האויב החזית
הקרבן הנתעב

ידינו מלוכלכות
ולא מעבודת כפיים
את חיינו בזבזנו
רצחנו כמו קיין

אם אלה חיינו מוטב שנמות
עם סכין בלבנו
כי חיינו בטעות.

הערה: חלק מהמקומות בסיפור לא קיימים במציאות ואם הם בטעות כן והם לא במקום האמתי שלהם אז לא להיתפס לזה...

שלום אמא. שלום אבא. שלום אחות קטנה. שלום בית. שלום משפחה. שלום חיים שלא ישובו עוד.
ברגעים ספורים הקרקע היציבה תחת רגליו נשמטה. ברגעים ספורים זה ניגמר והוא לא אותו אחד שהיה עד עכשיו, לא אותו אחד שחלם להיות.
"בא צריך ללכת" אומר דרור- אחיו הבכור שמנסה לא להראות שגם לו קשה.
הוא לא רוצה לבוא, הוא לא רוצה לעזוב את הקברים, ביתם החדש של בני משפחתו האהובים שחייהם הגיעו לקיצם בין רגע.
"בא" קורא לו שוב דרור "אי אפשר להישאר כאן".
בפעם השנייה שהוא לא מגיב דרור חובק את כתפיו ומוביל אותו אל המכונית שמחכה להם.
הוא מסתכל החוצה מהחלון אל ברחוב ורואה איך שאנשים עסוקים בשגרת חייהם כאילו שכלום לא קרה עכשיו, כאילו שמכל משפחתו לא נשארו רק הוא ואחיו.
הוא רוצה לעצור הכל, לצאת החוצה ולצעוק לאלוקים רק מילה אחת למה? למה דווקא הוא?
המכונית נעצרת בפתחו של הבית שעד לפני יומיים היה לו כל-כך אהוב ומוכר, עכשיו הבית מרגיש לו זר ומנוכר. זה כבר לא אותו הבית שהיה לו לפני אותה נסיעה גורלית.
"איתן, צריך לקחת דברים מהבית." אומר לו דרור והוא בא בלי מחשבה לקחת משהו.
הם נכנסים אל הבית ואיתן אוטומטית עולה לחדר שלו.
בפינת חדרו זרוק התיק שלקח איתו לטיול שלושה ימים עם כמה חברה, רק לפני יומיים התיק הזה חזר מהכביסה.
איתן לוקח תיק ומניח אותו על המיטה מנסה לחשוב מה לקחת, אוסף הצדפים שלו, ספרים שאהב לקרוא, הכל ניראה לו כבר לא חשוב.
בסוף הוא מכניס לתיק כמה דברים שהוא חושב שיצטרך ובניהם את אלבום התמונות שלו כדי שיוכל תמיד לזכור שאם פעם היה לו טוב אז גם היום יכול להיות טוב.
הוא מעמיס את התיק על גבו, לוקח את הגיטרה עם המפוחית ויוצא מהחדר.
כשאיתן יוצא מהחדר הוא שומע קול בכי חנוק מכיוון החדר שהיה של הוריו.
איתן הולך אל החדר ורואה שם את דרור יושב על ברכיו , רכון על המיטה הזוגית של הוריהם ובוכה.
הוא לא נכנס, הוא יורד לסלון ומחכה שם לדרור.
"זה בסדר" אומר איתן כשדרור נכנס לחדר "מותר לך לבכות"
"למה גיטרה?" שואל דרור כשהוא מתעלם מאמירתו של איתן "אתה יודע שאסור לך לנגן עכשיו"
"אני יודע" אומר איתן
"אני חושב שעוד נחזור לכאן, כדאי שתשאיר אותה פה"
"היא הייתה של אבא פעם, זה מרגיש לי טוב כשיש לידי חפץ שהיה שייך לאבא"
דרור שותק והם יוצאים לרכב שעוד עומד באותו מקום שהיה כשיצאו ממנו.