יצירות של אמונה רעיה

כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
לא ידעתי מיד לומר שזאת את. את האחת.

והדרך. גם הדרך לא הייתה קלה.
התרחקתי, התקרבתי, התרחקתי ושוב.
נפלתי. נכשלתי.
הצלחתי.
לעיתים אפילו הלכתי לאחרת- ניסית לברוח ממך. ממה שאת.

היום. אני שב ונופל. וחוזר אלייך. קרוב יותר. שלם יותר.

כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
הייתה רק אמת חזקה. שקטה. פנימית.
לא ידעתי מיד לומר שזאת את. את האחת.
הייתי צריך לקנות את זה בעצמי.

הביטי בי אמא.
הסתכלי איך גדלתי.
אני כבר לא אותה ילדה ששיחקה בשולי חצאיתך.
גדלתי.
תסתכלי מעבר רגע.
התבגרתי.
כבר יש לי כיוון ותחילת דרך.
כבר עברתי קשיים ובניתי בי עוד קומות.
תסתכלי רגע רק עליי אמא.
תעזבי הכל ותתמקדי רק בי.

הכל חי בך.
כל מה שראית.
כל מה שעשית.
זה הכל עוד חי בך.
הכל פועם בך.
בקצב.

תבחרי לך.
את כל האור שבחייך.
את כל הטוב שבתוכך.
ותני לו לפרוץ.
ללוות את מסלולך.
את דרכך.

זה כאב לי. זה כאב מאוד.
היינו חברות. היינו טובות.
היינו.
הלכת. סתם פתאום.
בלי לומר מילה.
ואני נותרתי לבדי מאחור.
מיוסרת. כמעט בודדה.
כשהלכת.
צרחתי לך שזה שאת פוגעת בי זה לא פוגע בי שאבכה, זה פוגע במי שאני ובמה שאני.
צעקתי לחלל.
את לא רצית לשמוע.
בסוף דווקא כן בכיתי.
והרבה.

וכשקשה לי ולא קל.
אני בורחת אלייך.
בורחת רק אלייך.
יודעת שאתה תמיד פה.
מחכה לי.
בורחת לחיבוק הזה.
שאוסף אותי כל פעם ועוזר לי להמשיך. הלאה.
בורחת לאמון האין סופי שאתה מאמין בי.
קרוב ה' לנשברי לה.