יצירות של שמשועננים

אני יושבת, עכשיו ממש, בכל הווייתי, מול הנרות היפים של חנוכה ותוהה איך מספרם כבר עלה לחמישה. וכבר במוחי אני חושבת אם אומרים חמש נרות או חמישה, וכבר אני שומעת את המהום המדיח במטבח וריח קינמון עולה באפי, מגרה.
וכל הווייתי מול הנרות המרצדים. והנה האבוקה עולה- ומה אני עושה מחר? בעבודה? עוברת למייל רושמת רשימת מטלות משמימה למחר, שולחת לעצמי וחושבת- איזה כיף, קיבלתי מייל! וזה לא כיף באמת כי זה ממני.
ומתי כבר אחותי תתקשר? ולמה אכלתי פסטה קרה? וחנוכה חנוכה- חג יפה כל כך. אוף, אני לא יודעת לשיר. אף פעם לא ידעתי. אז מה אני יודעת כן? האם אני בכלל יודעת? ואולי אני מאלו שיודעים רק קצת מזה וקצת מזה ואין שום דבר בו הם טובים באמת?
ואז אני חושבת- מעט שמן, מעט מן האור, מעטים מול רבים. גם כל הקצת הזה זה טוב. אז מה אם אני לא טובה במדיטציות מהפנטות אל מול הנרות?

הבטתי לארץ,
הקרקע נדמה
איננה
יחפותי נגעה בחלל

ומכל עבריי סר הסדר
ויש ומהחדר עולה נהמת ריקנות
וידי שהושטה נגעה בקיר
וליבי שדפק ודפק--

וכך הלכה השליטה מחיי
ופסעה אל מחוץ לגדר החיה
ומתה
אלפי מיתות בחיים

ומכל האין
צומחות ערוגות האינסוף