יצירות של אלף המגן

אולי-
לא היינו צריכים להיפרד
להמשיך בעיניים עצומות
לרקוד לשקט מהדהד
אולי-
הייתי צריכה להתייאש
ללמוד מנסיונות העבר
(הניצחון יפה הוא ומר)
ואולי-
אם הייתי שותקת
כזאתי ילדה, מרפה, לא חושבת
עוד ללבך הייתי פועמת,
אולי-
אם הייתי לידך אותו לילה
לבכות אותנו בחיקך
וקווצותי רסיסי דמעותיך,
אז-
אולי, אם בגן נעול אמצאך
שחרחורת, וצמאת חסרונך
למדני חופי שתיקותיך...
אין לי יום בלעדיך
והלילה רטוב וכואב
אז אולי תחזור...
קצת קר פה, ועצוב לי בלב.

וזה קורה... בלי שניקרא
וזה קורה נדחפים אל הדלת
וכשניתרקת ועומדים ותוהים
מאוחר מידי מלסגת

מאוחר מידי מלסגת
וקשה המחיר ויקר
כי קוים שנשברים שם בשקט
מציירים את תמונת המחר

ויודע אדם שאחראי למעשיו
אך ללב ארוכה היא הדרך
ואז כשפוקח אדם את עיניו
מאוחר מידי מלסגת

ויש שעינהם פקוחות
אך ליבם אדיש הוא וקר
אולי שבור הוא, מיואש מלנסות
אולי לנחמה הוא תר?

כשנתעורר ונפנים שידענו
שחרוטה על הקיר היא הכתובת
כשנבין שבעצם טעינו
מאוחר יהיה מלסגת.

ימינה שמאלה, ימינה ושמאלה
האם אין שביל מגשר?
שחור לבן, שחור ולבן
האם אין צבע אחר?

קווים אדומים, קווים אדומים
האם אין דרך חזור?
עבר, עתיד, אנשים אנשים
האם אין אפשרות לעצור

קו אופק מטושטש ערפילי
דרכי דרכים לא סלולות
החיים גאיות, גשרים, צעדים
עם שחר יצרבו עקבות

המסלול למיטיבי לכת בלבד-
צועדים בו כולם גם נכים
יש שצולחים, יש שכושלים
ויש נישטפים, נידחפים?

ומים רבים יעברו בנהר
וצועדים הם בסך על פני
והזמן כבר דוחק, ודוחקים צועדים
האם אי אפשר להשאר שם ודי?

לקחת כף ולאסוף את הכל
הגלים הם שקופים
וגם השמים
כשיש כוכבים
וקצה של ירח
רוח דקה שמייבשת את הדמעות
ושמיכה גדולה
שמכסה את הכל
שומרת למחר, אבק של אתמול
גרגיר כוכבים
לקחת כף ולאסוף את הכל