יצירות של אם אפשר

אלוהים כבר פה? שים את
העוגות על השולחן.
אלוהים אוכל?
הוא עושה כאילו,
בולע כמו
מילים תפלות,
כמו תפילות.
פעם למדת גמרא, והדהוד הדפים
הרטיט את אמות הסיפים?
אליהו המתין מחוץ לחורבה
ושרף בך בעיני נצח רושפות-
'חייך וחיי ראשך'-
והרגשת את חייך נתלים באויר-
'שבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך
הקדוש ברוך הוא
מנענע ראשו ואומר:
אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך-
מה לו לאב שהגלה את בניו,
ואוי להם לבנים
שגלו מעל שולחן אביהם'
ותזדעזע הארץ
ת'ק פרסה על ת'ק פרסה,
ואש אחזה בדפים וָתיקוד בעצמות
והאף נשף ורשף,
כמו התמלאו הריאות שלהבות.
והנה א-ל-ו-ה-י-ם
הכל מִתְאַיֵּן. נשאב האויר,
מתרוקנת האש מתוך הריאות.
המילים נופלות לתהום,
והיש מתנפץ
לחוסר ממשות, לחלום.
אך הוא
מ-נ-ע-נ-ע - ר-א-ש-ו - ו-א-ו-מ-ר
'אשרי המלך
שמקלסין לו כך בביתו
מה לו לאב שהגלה את בניו?'
והנשמה פורחת כמו פרפור הציפור
באימה ורעדה,
מאהבה
מתנועת מפרק אחת קלה.
אלוהים מחכה לך
בסלון, רואה נטפליקס.

בְּדוֹק אוֹתָהּ הֵיטֵב,
עַד שְׁלֵמוּת- עַד תֹּם.
הַעֲבֵר סַכִּין בַּעֲדִינוּת עַל הַלָּשׁוֹן-
לִרְאוֹת שֶׁאֵין פְּגִימָה
חַס וְשָׁלוֹם.
שֶׁהָרִי אָמְרוּ: קַשֵּׁט עַצְמְךָ
וְאַחַר כָּךְ אֲחֵרִים.

"וְלֶחֶם לְבַב-
אֱנוֹשׁ יִסְעָד"
(תהילים קד טו)
שְׂדֵה חִטָּה מִתְנוֹפֵף עַל רֹאש אִשְׁתִּי וְעַל
רֹאשׁ בִּתִּי.
כַּמָּה בָּנַאלִי לְתָאֵר כָּךְ אֶת הַבְּלוֹנדְ,
וּבְכָל זֹאת, שָׁם צוֹמֵחַ הַלֶּחֶם
שֶׁל חַיַּי.
(חיטה/רוני סומק)
אין לי אישה ולא ילדה
שארקד אותם בנפת שדות
אל סולת דקה
למנוחה
לא מלילות למולל במילותי
ולדוש בעקבי
כדבר שבשגרה
רק מילים יש לי רבות
הוגות מלהגות
אך לא די רגשות
כדי לגבל אותן ביחדלעיסה
שתהפוך בחום האח
כבמטה קסם
ללחם


תודה רבה ל
@19
@כוסף

בוא נצא אל הפרדס
אני מוכן להפגע.
אחרי כל הלימונים,
מה כבר יעשה לי
פרדס הדעת
טוב ורע.
כי הלב צועק רחמנות!
ורחמנא אמר "מות יומתו"
בהדי כבשי דרחמנא למה לך?
בהדי כבשני דרחמנא למה לו?!

לצלול זה לטבוע ברצון,
זה לרצות
לתבוע.
לצלול
זה להעמיק בשתיקה
עד שמתחילים לשמוע
לצלול
זה להשמיע קול,
צלול ומצטלצל
לצלול,
זה להתפלל.

מה אני מחפש
לסחוט מעצמי אל המסך?
מה כבר ישתקף ממני
בעולם הזה,
הקטן והלבן?
לילה אחרי לילה
מחכה שיבואו השורות
ויסדרו אותי איתן.
אך אין כאב תהילה
ולא רגע טלטלה
רק ריקנות.
לא חרוזים,
כי כלום לא מתחבר.
ולא משקל.
כי אין מה לשקול,
ומה אפשר כבר להחליט?
ואין מה לעשות
כדי להיות
משמעותי
ולא עומק,
רק מסך, דק ומואר.
ושורות שטוחות של כלום שחוזר על עצמו כאילו אם יהיה לו מבנה אז תהיה לו גם משמעות או פתרון.




תודה רבה ל
@לב סדוק
@כוסף
על ההערות המחכימות, מקווה שתאהבו מה שעשיתי בסוף בפסקה של "ולא משקל" ממש היה קשה לי להפרד ממנה, סליחה.. (

כמו משחק בפרחים
אני נקרע
אוהב
לא אוהב
רוצה
לא רוצה..
ואכזבה.
כמו משחק בפרחים
של נשמה,
יודע את הסוף
בראש.
אוהב,
לא רוצה,
אני נשבע.
אבל כנראה
שממש כמו הפרחים
סוף כל סוף,
הסוף לא סוף,
ועכשיו לא אומר
שום דבר על מחר.
ספויילר:
מחר זה אולי
לא ממש היום.
אבל כבר עכשיו
אני מרגיש
בנוח
פתאום.