יצירות של דאק

המחשבה מגששת
במרחבי הזיכרון,
קוטפת מלטפת
את פרי הרוח,
מנסה לאחוז, להקפיא
שמא יטשטש
וימוג
ברחבי החומר הרוח והנפש.
הכתיבה תופסת
או רוצה לתפוס
את הפרי המופשט
לפשטו ולשטחו
על דף שטוח.
ואחרי כל זה
שואלת המחשבה
מה נשאר, תגידו
מהמציאות?

חורף יקר
בקשו ממני לכתוב
כמה אני מתגעגע
אליך.
מיד שואל את עצמי
האם אפשר להתגעגע
לעננים האפורים שחורים
שחודרים ללב
וצובעים אותו בצבעם?
או לקור
הקור שחודר
וניצב כגדר
ביני לשמחה?
להתגעגע אי אפשר.
פתאום מבזיק זיכרון
איך אני קטן
בפני כל העולם
האפור
החשוך
ויד מלטפת
מנחמת
בחדר המחומם
שבחלונו דופק
בקצב מרגיע
לא