מרוב המולה לא שמענו את רחש ליבנו
שצועק
למה לנו להתאמץ להישאר,
בחוץ כל כך יבש בפנים בוערת אש.
חלומות של זכוכיות
מתנפצות על פנינו.
תגיד לי באמת
מה יכול לקרות כאן בנינו.
חלליות עפות מעלינו.
אולי נתפוס אחת
ונעוף מעל ערפל חיינו,
חופשיים.
מרוב עצמינו
לא ראינו אותנו הולכים למקום אחר.
הרי כאן הכי נוח לוותר.
תבטיח לי שכל זה מאחרינו.
האמת אני כבר עייפתי מלחפש את עצמי
בתוך אמת של אחרים.
אור זריחה
טעות הייתה בידך עת חשבת לצערך שלדרכים יצאת לבדך
כשעזבת את ביתי נטשתיו גם אני
כיסתי פני וגנזתי אורי בכדי שאהיה איתך ואיש לא יוכל לראותי
ובלילה כששכבת בוכיה בשדות
הסתרתיך בצל כנפי מפני הרוחות
וכשלבסוף נרדמת בשלולית דמעותייך
נשאתיך על כפי וארחץ את פנייך
ואת הקוצים שליתי מתוך שערך
וזה יהיה לך האות שמעולם לא רחקתי ממך
שלחי ידך אל ראשי וראי כמה רטוב הוא מטל
וקווצותי מלאים רסיסים של הלילה
ויזרח האור ועלה ואראה אליך ושבתי את שבותך וגאלתיך מכל יסוריך
ואת השמחה אחזיר אל עינייך
(ביני.ל. רסיסי לילה)
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר