יצירות של רותם רובינזון

כמו נסיעה לילית
בארץ לא נודעת
כמו דרכים יפות
המוארות בחשיכה
ברחת, שחררת עצמך
מתוך הזעם
ראשך לא יפנה
עוד לאחור
כאל פלאי תבל
כורע מול רזייך
עיוור אל כל מה שהיה
מה שנגמר.
ידך אל תוך ידי
שוב את שולחת
מצאת מרגוע בי
וגם מזור.
כך צעד צעד
את פוסעת
לארץ לא זרועה,
עמוק עמוק אל תוך לבי
אל תוך חיי.
כך מצאת לך שוב
עוד איזה רגע
נפשך בתוך נפשי
לעד לשזור.

רוּחַ מִדְבָּרִית מַגִּיעָה לְכִּוּוּנֵנוּ
צִטַּטְת מֵהָרַדְיוֹ
וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר לַךְ
חֲמִימָה יַדִּי הַקְטַנָּה בְּיַדֵּךְ.
רוּחַ שְׁרָבִית, יֵשׁ לִסְגֹּר חַלּוֹנוֹת
צִחְצַחְת בְּעִבְרִית אֻלְפָּנִית.
סָבְתָא, רָצִיתִי לוֹמַר לַךְ
סָבְתָא, לִכְלוּךְ אֶחָד אוֹ יוֹתֵר
הֲרֵי לָנֶצַח לֹא יִשָּׁאֵר
הִשָּׁאֲרִי עִמִּי מְעַט יוֹתֵר
הִשָּׁאֲרִי עִמִּי מְעַט יוֹתֵר
הֲרֵי הָרוּחַ מִמֵּילָא תִּתְגַּבֵּר,
תִּסְחַף אוֹתָךְ מִמֶּנִּי
עִזְבִי אֶת הַמַּטְלִית,
הִשָּׁאֲרִי עִמִּי מְעַט יוֹתֵר
מְעַט יוֹתֵר
עַד שֶׁאֶתְבַּגֵּר.

אֵיךְ מְשׁוֹרֵר כּוֹתֵב בַּמִּדְבָּר
הוּא הוֹפֵךְ מַבּוּעָיו
לְדַם הַמּלִּים הַנִּגָּר
הוּא הוֹפֵךְ תְשׁוּקָתוֹ וְהוֹפֵךְ כִּשְׁלוֹנוֹ
לִנְהַר הַמּלִּים שֶׁמַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ