יצירות של מרכזניק123

מה נשתנה
הדור הזה
מכל הדורות

והאור הזה
מכל האורות

והחושך
מכל החשכות

שבכל צבאות
צובאות

קולות
וקללות

כללות
והכללות

קלות,
וכלות

והיו לאותות
ואותיות.


ומה נשתנה
שהאותיות לחניתות
וזמירות למזמרות.

ומה
נשתניתי אני,

לילותי - יללותי
והימים אימים

כיסופִי אוספִי
וסופי

שנתי - שינתי
שמחתי חמתי.

והלב,
אוי, הלב

עולב
וכחי חולב.

ליבי עוקב
ולא מדם

מעכב,
ולא נרדם,

אידם,
יידם,
לי בי.

אכן נשתניתי
ונשניתי

ללבוש שחק
או לעלות עד שחק

לבוש ממשחק
או להקים ברית ישחק.

אבל.
איך נשתנה
אדם, אדמה

מאחד נשנה
נשמה נושנה

שניים רוחקו
בגופם הוחקו

כמו זר נחשבו
איך ישובו?

מה נשתנה.

ארוממך נצח, מלכי / ומפלטי לי, מחוקקי / אלופי וקדושי, כי / חיים נתת לי:
אוי לי מיצרי / ואבוי לי מיוצרי / ויך את המצרי / ומספדי למחול לי:
אתן תודה לד' / ואשפיל את עיני / הצילני נא משונאי / למען ייטב לי:
אנא הבט לברית / ולא למרו מרית / כל אויביך אכרית / ויורני ויאמר לי:
אתה תקום תרחם / התגבר וצא הלחם / ובזאת נאות לכם / והיה ד' לי:
אמר, והשיבו וחיו / ומי המבול היו / לקראת צמא התיו / לקדשו לכהנו לי:
אהלל אפלל ואמלל / אין ערוך לאל / אל תפן אל / נגע הנראה לי:
אולי יאמר בחנינה / סלחתי, אל נא / מרחמי, שוכן מעונה / קדש תהיון לי:

"השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל: כי לא אחפץ במות המת נאם ד' אלקים והשיבו וחיו".

אם אפס כסף,
והלב, לכסוף נכסף.

אם מבקש תוכו להיחשף,
ומילותיו להעביר הסף.


אמת כי לא נאסף
כיסוף הלב וערגתו,

רק אוון עליו נוסף –
גול את האבן לגלותו.


כי לא תם הכסף
ואל א־ל הלב הומה

ליבי, הרי נכסוף נכספת –
למה גנבת את אלהיי!

חבלים נפלו לי -
אך לא בנעימים
נופלים כמי ימים
נמשכים לילות וימים.

חבלים,
הבלים,
חבלי קווים ומעגלים
חלקים, ייסורים, כבלים.

היְמַלאו הם כֵּלים
ושמא הם כֵּלים כַּלים
הבלים־חבלים־קלים
נקודות־אותיות־מילים.

וכל העת – ספקות ונטל
הנפל לי החבל
כנפול לְאֵם נפל
ותחת רון הבל ואבל

ואולי נמסר אלי מוט
ואם אתפשהו לא אמוט
ואת מטה ידו לא אשמוט.

ההבלים או חבלים,
המעגלים אם קווים,
חבלים נפלו לי בנעימים.

אך אף אם מעשר – אחת
רעיון אמת יחת
גם לזאת לא אחת.

"...ונגלית עליהם בערפילי טהר" ("זכרונות" בתפילת ר"ה).

ביני ובין בני ישראל.
אות היא כדבר הא־ל.
ביום השביעי שבח למלל.
נא שבו לאכול לחם.

נפשכם יודעת עד מאד.
שבח יקר וגדולה וכבוד.
מעדנים הרבו מאד ועוד.
ה' נותן לכם לחם.

יין ובשר על שולחנכם.
אהבוני מאד בכל ממונכם.
ואני אפרע את חשבונכם.
כי לא על הלחם.

הלבישו מחלצות ביום השבת.
לימדו תורת א־ל בחיבת.
ואל תהי נפשכם דוות.
ומלכי צדק הוציא לחם.

באהבה נוחו איש וביתו.
שבו והרבו אכול ושתו.
וְיכל כל איש מלאכתו.
סעדו לבכם פת לחם.

הביטו וראו יקרת יופי.
אום שובת ונח בשופי.
ואין צוחה ואין דופי.
אזרו חיל שבעים בלחם.

כל שומר שבת מחללו.
בלהב אהב ותאו מהללו.
אשרי אנוש וטוב לו.
--- הנני ממטיר לכם לחם.

מילותי נאלחו
ואותיותי פרחו
דמעי נהלכו
עת פנה יום
בשתיקתי אזעק
ודם ליבי דיו
ושירי ימתק
ואומר מי יתן יום
ברוך הדיין
וטוב ומטיב
זה כמה קראתיו
יוצר לילה ויום
רחקת ואקראך
הסתרת פניך
אחור שבתי
יהי חושך היום

מחשבות

באישון לילה ואפילה
עת על ערשי אעלה
אדום, ובמחשבתי אעפילה
ופני מלכי בחיל אחלה.

דמעתי על לחיי תיזל
גופי ירעד וישתוחח
יום המוות לא זל
הנה הוא עומד נוכח.

על כן בסילודין אלחש –
נפשי לרצון על מזבחך
ובהמיית ליבי א־ל חש
ומשאלתי, יאמר – אהבתי שבחך.