בבית קטן חשוך והרוס
משפחה קטנה בלי מקום פנוי
אבא עם שפם אימא בסינר
ושתי ילדים בין הרגליים
בחוץ שממה בפנים אורה
זה הבית מגן על כולם
ריח השיבולים שבשדות
מכים שורשים בין הקירות
אבל הילדים, נכון שהם קטנים
מבינים הם לבד שביתם כה מיוחד
לא עוזבים את אבא אוחזים היטב באימא
בחוץ כה מסוכן מהבית המוגן
לא יוצאים לא רוצים
לעזוב ללכת לגדול אחרת
ביום מן הימים, מבקרים כמה שכנים
מספרים כמה טוב הדשא הרטוב
מסכימים הקטנים לשנות הרגלים
עוד כמה רגעים מבטיחים להורים
הם לא חוזרים, הילדים
פרחו הגוזלים גבוה מהעצים
ראו עולם ומלואו תבל ויושבי בו
נזכרו באבא עם שפם
התגעגעו לאימא בסינר
התביישו בשכחה חזרו במעופה
גילו את ההורים בבית קטן חשוך והרוס
כשעל פניהם הרבה אהבה וגעגוע
ושוב הם היו משפחה קטנה ושמחה