יצירות של מצאתיך

בסיעתא דשמיא!


אל דאגה,
אצלי הכל בסדר.
היום-מחר-אתמול.
תמיד. בכל מצב.

אל דאגה,
אצלי הכל בסדר.
לי אין חששות, פחדים, תהיות
הכל מובן, אפשרי ויצליח.
אל דאגה,
אצלי הכל בסדר.
אני מושלמת, בלי חסרונות.
הכל מאה אחוז וימשיך להיות כזה.
אל דאגה,
אצלי הכל בסדר.
אפשר לבוא, לשאול, להתייעץ, להקשות
אני תמיד אוזן קשבת בשבילך.

אל

בסיעתא דשמיא!
אליו היא חיכתה,
לאותו זמן
לבן, שאול,
שבו-
היא שווה.

פעם בשנה הרגישה
כמותן, ככולן,
יצאה מכּוּכָהּ
כדי להרגיש-
שווה.
ושם- בין כולן
התעלמה מהרגיל,
שוכחת הֶרְגֵּל,
וברשותה
זכרון טוב-
שווה.



------
סוג של המשך ל-Mosaic/lmf_read.aspx/12026.
אשמח לביקורת.

בסיעתא דשמיא!

להתחיל מאי-שם בלי לדעת אם יש סוף.
לצאת למסע לא ידוע-
שאינו ממשי.
בפקודה של לב
שלא יודע מרגוע.
חיפוש מנוחה לנפש
עייפה.
יציאה מלאת שאלות, תמיהות.
ומחשבות.
א/על הלא נודע.
האם הנפש תקבל תשובה?
אי-פעם?
מסע שכולו שאלות
ולא ידוע אם בסופו ישנן[אי שם] תשובות.
--------
אשמח לביקורת.

בסיעתא דשמיא!

נוווופלת
מדרדרת, מתגלגלת
מנסה לתפוס בעצמים,
לא מצליחה.
וממשיכה להיחבט ולהפצע
נתקעת בעץ.
נעצרת.
ושוב, אותו הנזק.
שלעולם לא יתאחה.
ושוב, אותם המראות
שלעולם לא ישכחו.
ושוב, אותן התקוות
שלעולם לא יחזרו.
ושוב, אותה פגיעה
שלעולם לא תיעלם.
ושוב,
אותה טיפשות,
אותה חוסר תשומת לב,
אותה אדישות,
שלעולם לא יסתיימו.
[כי

בסיעתא דשמיא!



השיחה נמשכת,
אולי לעולם לא תגמר
מדברים עליה.
מה איתי?!
החיוך מאולץ,
התשובות קולעות,
העייפות משתלטת.
הנושא הוא- היא,
תמיד- לעולם.
ואני? גם לי קשה, גם לי מסובך!
השאלות נגמרו.
גם אני.
לה ניתנו התשובות.
ואני-
מה איתי?!

------
[לי.]
אשמח לביקורת.

בסייעתא דשמיא!



קצת שונה.




גם כן 'עולם'. אפשר לחשוב. משהו טוב כאן? בכל מקרה אם יהיה רע אז אני אהיה קשורה אליו. ואם יהיה טוב אז רינת תהיה הזכה, טהורה, חסודה וצדיקה שתזכה ליהנות ממנו.
בשביל זה יש תאומות, לא?
אחת הטובה ואחת הרעה.
רינת יעקב ואני עשו. מה הבעיה?
הרי מאז ומעולם רינת תשמור על הקטנים, רינת תשטוף כלים, רינת תעשה קניות, רינת תקבל

בסיעתא דשמיא!

שוב, הלכת.
שוב, השארת אותי בודדה.
לבד, עם המחשבות.
אותן המחשבות שמובילות לגעגועים.
שוב, הלכת, עם השקט שלך, הבטחון.
אותם אלה שאני כל-כך אוהבת.
ושוב, בקושי נפרדנו.
אני רוצה אותך.
כאן.לידי. איתי.
עכשיו.
בבקשה!
בואי.
אליי.



----
לאדם עם היופי הפנימי הכי מהמם שיש.

בסיעתא דשמיא!
[ט"ו באב - ...שבהן
בנות ישראל יוצאות בכלי
לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכו'.
ובנות ישראל יוצאות במחולות בכרמים וכו'
(תענית פ"ד א' כו').]
ולה,
אין מכרה או שכנה,
חברה או ידידה.
בודדה.
ובכל שנה,
בהינתן האות
מוציאה מהארון
שמלה לבנה
ויוצאת לחולל.
[בתקווה.]
ו[ע]ל[י]ה- שקר לבן.

בסיעתא דשמיא!
"האדם דומה לציפור:
הציפור יכולה לעלות מעלה מעלה,
אך אם תפסיק לנופף בכנפי'ה תצנח מטה."

ואני
כציפור שאבדו כנפיה המהלכת על רגליה
חוצה מדברות, ימים ושדות.
אילו רק היו משיבים לי את כנפיי האבודות
הייתי מתגברת על כל הקשיים בקלות
רק מנידה כנף אחת ושניה
ומתעופפת מעל המכשולים.
ואם תשאלו-
מדוע לא יושבת היא לנוח?
מה מניע אותה לעבור המכשולים?
אשיב-
כנפיי