יצירות של משתדל

האדם

מהו האדם?
שק של דם.

חבילת עצמות
בשר ורקמות

ואם פנימה נכנס
יצר הורס

מנוע של חיפוש תאוות ויצרים
מנוע של הרס עצמי, לא רק של אחרים

מהו האדם?
מנפלאות העולם

הרצון לשלמות
כאלוקים- הדמות.

ומי יתכחש לרצון למוסר
להזדעזעות מכל דבר אכזר

באדם יש חמלה
דבר נעלה

יוצא מעצמו
חברו עמו

בלבול, ספק, בירור אינסופי. מחפש מקום לנוח.
נזכר ביונה שליחַתוֹ של נח, בטח היא הייתה מבינה אותי.
גם היא כמוני איבדה את עולמה וניסתה לבנותו מחדש,
אך גם לה לא היה אפילו מאיפה להתחיל, העולם עוד היה חרב.
וגם אני כמו היונה התעייפתי לעוף, מחפש מקום להניח רגלי,
יודע שהיונה כבר מצאה, מתי אמצא גם אני?
[מבוסס על מוסר אביך פרק ב פיסקה א']

אזעק מעומק נשמתי, איכה?
יודע אני שבכל מקומך..
אך אין זאת זעקתי ואין זאת שוועתי
יודע אני, ומאמין בלב ובנפש
בדברי התמימים הצועקים את האמת ללא שום חספוס
"ד' הוא פה, ד' הוא שם, ד' נמצא בכל העולם"
אך שאלתי ובקשתי שונה היא:
בקשתי היא לא פה ולא שם ואפילו לא בכל העולם
בקשתי היא למצא את רצונך בתוכי..

רצון עמוק רצון כנה לאור אינסוף נשגב..
אך לא בוער ולא מורגש בתוך ימי הסתיו..
שאיפה לתחושה האינסופית- לרצון לרצות..
אך בתוך היומיום הפשוט עוסק אני ב"קצות"..

קצוות דרכיו, שם גילויו, משם אנו חיים..
אך ללא הקב חומטין עוד יחמיצו החיטים..


ממלא את יומי מרגיש בתוכו את אותו אינסוף נפלא..
אך באספקלריא שאינה מאירה רק קצת מציצה..
ובתוך היומיום אין זה פוגע,

מסתכל בפלאפון, "שיחה שלא נענתה" מביט במספר בסקרנות,
מרדכי הופמן? לא דיברתי איתו מאז שהתחתן?! מעניין מה הוא רוצה?
אבל האמת היא שאני כבר יודע טוב טוב מה הוא רוצה.. עוד לא חזרתי אליו אבל אני יכול כבר לדמיין את השיחה:
שלום עידו מה מצב? אתה פנוי? פשוט אני ואשתי ישבנו וחשבנו ופתאום עלה לנו השם שלך..
"ולמה נראה לכם שזה שייך?" אני שואל. פשוט אשתי אמרה שה"גברת" רוצה מישהו שישב וילמד אבל לא

קרן אור חודרת
לאט לאט עוברת
לאן את ממהרת
הנה היא שוב חלפה
עוד זיק תיקווה מגיע
גוער הוא במפגיע..
עוצר מלטף מרגיע
הנה הוא שוב חלף..
חתך עמוק נותר
אמנם הדם כבר קר
אך יודע כי מחר
הפצע שוב יבער