יצירות של לוחמת תמורות

ועם רדת ערב,
שוב בדד אשב.
ואבכה,
ואבך,
על אלה שהיו
ואינם.

וקולם היה זך,
ועיניהם צלולות.
היו,
היו.
היום- אינם שומעים
קולות.

אהובים, נבחרים,
לב אש בקרבם.
ואזכור,
ואזכור,
ואזכור אותם.

בס"ד.

ובלילות-
כשרוח חרישית פורצת,
כשענף ערבה בוכיה נשען אחור
במין געגוע לא מוסבר,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך.

ובימים-
כשהמים השקטים עמדו קפואים,
ולב הקרח שלהם-כמו שלי-
נשבר לשניים,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך, ממך.

בריחה.

הנר כבה,
השלהבת דועכת.
הדם ניגר, נקרע
והאדם נקרא.

הן לא הגיעה עת,
יֵלָחֵש אז המלאך,
אך קולו עם סער אש
הלוך ילך- והלך.

ובכה תבכה האם,
ויזעק האב,
אז על מלאך התם, תמים
אש באדמה יושח.

ובנות השיר תבכנה,
כך גם בנות אדם.
ולב שומעים יפסק
כֵמותו ככולם

ויובא אזי אל המלאך-
הצור, תמים פעלו?

בס"ד.

אש בוערת בעצמותי,
מלהטת בעיני,
שורפת בכליותי.
ומים- יצננוה?

לא.
לא יצננוה.
כי אשו היא, ולא אשי.
כי האש תגבר ותלך ותוסף,
ואש עיניים תשוב לבהוק
ואש עצמות יוסיף לפעום.

ואשרף, ואתכלה.
ואפרי יועף במשב הרוח,
אל האדמה.

בס"ד.

סער-
כטובע בים,
נשענת על קנה רצוץ.
נפילה.

רעם-
כמוכה קרב,
נופלת על חרב חלודה.
חרדה.

ברק-
כסומא בחושך,
מיוגעת מפנים שטופות דמע.
יגון.

חושך-
כחיל בשבי,
נחרדת מגורל אפוף להבה.
ושוב-.
בריחה.

בס"ד!

אחיות - במקרה. חברות (?!)-
מתוך בחירה.


הערה: שום-דבר לא אמיתי בקטע, לא מדובר עלי, ולא על אחותי, אבל תחילת הסיפור קרתה באמת לחברה.




<הודיה=]> תמר?
<אני> כן... אני מרחמת עלייך... ב"הצלחה איתה...
אחיות קטנות |נאנח|
<הודיה=]> אני מאחרת לאוטובוס...
ביי כפרה:)
3>
<אני> ביי...

---

התנתקתי

בס"ד!



כשהאור נובע מאפילה
דבר לא יעצרהו.
בהתעטף אורו סביבו
החושך לא ילבהו.

כשיקום הטוב מהרע
עד קצו יפעל
כשבסיסו טמון בצדק
אור נרו לא יחדל.

כשיקום השקט מרעש
קול דממה ישמע
בלי דבּר ורחש
כלום לו לא ירע.

כשיקום השחר מליל
צבעו יבהיק בעוז
דרכו לפניו תסלל
אזי ידע הרוז

כשהאור נובע מאפילה
דבר לא