יצירות של אור הלילה

מסתכלת בשמים,
 
מסתכלת במים,
רואה רק כחול.
חושבת על היום, על אתמול.
אתמול,היום בו נעלמת בלי להותיר סימן.
בלי להותיר אות.
אמא אומרת, שעוד מעט אתה תחזור.
"הכל יעבור, הכל יעבור".
יפסקו הדאגות, תבוא השלווה.

השמש בשמים עומדת לשקוע,
 
עוד מעט הלילה יגיע.
חושבת על היום,
מה עשיתי, מה דיברתי.
מגלה שלא כל מהלכי היו נכונים.
אומרת לעצמי- מחר אשתפר!
וליבי נאנח בקרבי,
האם אצליח?
האם לא?

כואבת כל יום את המילים, ההשפלות.
כואבת ושותקת, עומדת דומם.
נשמתי זועקת אך מילים אינם יוצאות.
ורוצה אני לבטא את כאבי,אך אין דרך מוצא.
מסתכלת אל השמים זועקת אליך.
זועקת אליך דומם,
רואה אני כוכב מבצבץ מאיר את חיי.
ורואה אותו כמו נצנוץ של תיקווה שעוד ישתפרו חיי.

עומדת מולך, מזילה דמעה.
יודעת שיש סיכוי שלא אראה אותך,
לא אראה אותך לעולם.
אתה מביט בי מבטך עמוק,
מבט שאומר כאב ותקווה,
תקווה וכאב.
אומר אתה לי,
ביתי עוד אחזור עוד אחזור,
אבל רואים על פניך העדינות
שאתה אינך מאמין בדבריך.