.
אינני/ א.ו
ומשאיר את גופי למות
כמו עלה נידף ברוח
משאיר אותו לחיות הלילה
שיוכלו את בשרי
גם ככה לא היה בו כלום.
ואינני
גופי תחת השלג נדם, שתק ואיננו
נמוג עם שאריות הזמן
ומה זה משנה
גם ככה הוא מעולם לא היה חם.
ומשאיר אותו,
לקור, לחיות הרעבות,
להתפזר, לשתוק לעד, למות.
גם ככה זה לא אני
אז מה הכפת לי בעצם?
ואולי זה כן?
סיפור קצר
חלומות ילדות
כ"ד בתמוז תשע"ד (22.7.2014)
אני לא רוצה לספר לכם עוד סיפור מעשיות, או סיפור ביוגרפי עלי או על אדם אחר.
אני רוצה לספר לכם סיפור על עצמכם.
זה היה כשהייתם קטנים עם חיוך קטן וצחוק מלאך,
אתם זוכרים?
כשהעולם עוד נראה שקט, תמים.
איך חלמנו איך אבא מרים אותנו על הכתפיים,
ולפתע העולם היה כל-כך קטן, ואנו כציפור מחייכים שמחים, אוהבים.
גדלנו, העולם התחיל לקבל עיוות, טוב ורע הפכו למנת חלקנו,
הפנמנו את
אני רוצה לספר לכם סיפור על עצמכם.
זה היה כשהייתם קטנים עם חיוך קטן וצחוק מלאך,
אתם זוכרים?
כשהעולם עוד נראה שקט, תמים.
איך חלמנו איך אבא מרים אותנו על הכתפיים,
ולפתע העולם היה כל-כך קטן, ואנו כציפור מחייכים שמחים, אוהבים.
גדלנו, העולם התחיל לקבל עיוות, טוב ורע הפכו למנת חלקנו,
הפנמנו את
1
שירה
תקווה
כ"ד בתמוז תשע"ד (22.7.2014)
ואני לוטש עיניים בתקווה
והיא נמנעת מלהגיע
עומדת במרחק ומביטה
כאוהבת רחוקה
ואני מאמין
עוד יבוא יום שהתקווה תהיה מנת חלקי
עוד יבוא היום
ואת לצדי תשבי
ואני לוטש עיניים בתקווה
והיא עודה במרחק
אוהבת מחכה, רחוקה
ואני כאן ואת שם.
אך עוד נפגש ביום מן הימים.
והיא נמנעת מלהגיע
עומדת במרחק ומביטה
כאוהבת רחוקה
ואני מאמין
עוד יבוא יום שהתקווה תהיה מנת חלקי
עוד יבוא היום
ואת לצדי תשבי
ואני לוטש עיניים בתקווה
והיא עודה במרחק
אוהבת מחכה, רחוקה
ואני כאן ואת שם.
אך עוד נפגש ביום מן הימים.
3
שירה
ואני, לעולם לא הייתי
ט"ז באדר א׳ תשע"ד (16.2.2014)
חיים, תקווה ולא ידעתי שלום,
ולב ואבן הם חיי,
החיים, האבודים עד תום.
ושקט, ואין מרגוע לנפשי,
כרוח ים, כמי נהר,
כחול אשר על שפת הים,
כך אני חולף עם 'השקיע'.
ושוב שקט,
כותב מכתב ללב של אבן,
כותב מכתב ללבי.
ואני כאן, ומחר אינני,
אעלה אני בין רוחות הים,
ואז אדע שקט, תקווה,
ואתם תדעו חיים.
ואני אינני כמו שלעולם לא הייתי.
ולב ואבן הם חיי,
החיים, האבודים עד תום.
ושקט, ואין מרגוע לנפשי,
כרוח ים, כמי נהר,
כחול אשר על שפת הים,
כך אני חולף עם 'השקיע'.
ושוב שקט,
כותב מכתב ללב של אבן,
כותב מכתב ללבי.
ואני כאן, ומחר אינני,
אעלה אני בין רוחות הים,
ואז אדע שקט, תקווה,
ואתם תדעו חיים.
ואני אינני כמו שלעולם לא הייתי.
6
שירה
האם גופנו בשרשראות ברזל תלוייות?
ג' באב תשע"ב (22.7.2012)
האם גופנו בשרשראות ברזל תלוי
שבוי בשקר העולם?
ואנו האנשים כטיפות הגשם חולפים,
משאירים רק זיכרון של אור, של תקווה.
ואת יקרה,כשאלך לו רק אלך כמותך כילד הדורך על שלולית וצוחק, תמים, ילד.
ואותך כעת כבלי הברזל אינם שובים עוד, חופשיה את במרחבי הזמן.
עם חיוך החזק מאלף זריחות,
חיוך של אהבה
ואני כאן למטה בין ענפי הזית, בין השדות והכרמים,
מביט עייני לשמיים, אלייך,
ובליבי
שבוי בשקר העולם?
ואנו האנשים כטיפות הגשם חולפים,
משאירים רק זיכרון של אור, של תקווה.
ואת יקרה,כשאלך לו רק אלך כמותך כילד הדורך על שלולית וצוחק, תמים, ילד.
ואותך כעת כבלי הברזל אינם שובים עוד, חופשיה את במרחבי הזמן.
עם חיוך החזק מאלף זריחות,
חיוך של אהבה
ואני כאן למטה בין ענפי הזית, בין השדות והכרמים,
מביט עייני לשמיים, אלייך,
ובליבי
2
סיפור קצר
האויב שלי
כ"ד בתמוז תשע"ד (22.7.2014)
אני רץ מתנשם כל נשימה כבדה מעשן.
והאויב לנגדי ממתיר אש תופת, וחברי נופלים לבם נדם,
והם מביטים בי מלמעלה, נותנים את הכוח להמשיך קדימה.
ואני רץ יורה ומביט בכוונת, כדור ועוד כדור, וממשיך לרוץ.
השמש עזה קופחת על ראשי, חם, מזיע.
ואני רץ ורואה פרחים אדומים, עצים, משב רוח קריר, וכדורים
שורקים רק לא לעצור! להמשיך קדימה! אני מגיע!
ואני עוצר, מתכופף, מתבונן שקט ואין אדם.
רק
והאויב לנגדי ממתיר אש תופת, וחברי נופלים לבם נדם,
והם מביטים בי מלמעלה, נותנים את הכוח להמשיך קדימה.
ואני רץ יורה ומביט בכוונת, כדור ועוד כדור, וממשיך לרוץ.
השמש עזה קופחת על ראשי, חם, מזיע.
ואני רץ ורואה פרחים אדומים, עצים, משב רוח קריר, וכדורים
שורקים רק לא לעצור! להמשיך קדימה! אני מגיע!
ואני עוצר, מתכופף, מתבונן שקט ואין אדם.
רק
1
שירה
כמו הרה תקריב ללדת
כ"ח בניסן תשע"ד (28.4.2014)
כמו הרה תקריב ללדת, (ישעיה, כה\י"ז)
הפוקדת עוונה בשמחה,
בשמחה ללדת.
ובדמיה חיים-שמחה,
וביום ההוא יושר שיר יהודה.
ואת יושבת בדמייך חיי,
בדמייך חיי יהודה,
עם ישראל.
הפוקדת עוונה בשמחה,
בשמחה ללדת.
ובדמיה חיים-שמחה,
וביום ההוא יושר שיר יהודה.
ואת יושבת בדמייך חיי,
בדמייך חיי יהודה,
עם ישראל.
0
שירה
כעת ידעתי
כ"ג בניסן תשע"ד (23.4.2014)
אוויר ממלא ריאותיי,
ואני, אסיר הרואה חופש,
רואה חיים ותקווה.
וכאן, במקום הפשוט, שבו חיים,
סומה עייני מלדעת,
כי זה הוא בייתי,
בית של חיים.
עד עתה.
ואני, אסיר הרואה חופש,
רואה חיים ותקווה.
וכאן, במקום הפשוט, שבו חיים,
סומה עייני מלדעת,
כי זה הוא בייתי,
בית של חיים.
עד עתה.
2
שירה
דעי לך אהובה
ט"ז בטבת תשע"ד (19.12.2013)
דעי לך אהובה
שאת קולך אשמור
ובלילות חשוכים
אדע את אור ליבך
וכשהשמש תזרח על ימים
על גאיות
ליבי יזרח אליך
מחיוכך
ועינייך זורחות מאושר
וקולך כשירים היפים מכל
וחיוכך מתוק מדבש
ולבך אלי פתוח לאהוב
ונאהב
שאת קולך אשמור
ובלילות חשוכים
אדע את אור ליבך
וכשהשמש תזרח על ימים
על גאיות
ליבי יזרח אליך
מחיוכך
ועינייך זורחות מאושר
וקולך כשירים היפים מכל
וחיוכך מתוק מדבש
ולבך אלי פתוח לאהוב
ונאהב
6
שירה
מעט מן האור:
ג' באב תשע"ב (22.7.2012)
מעט מן האור:
מעט מן אור החיים,
מעט הזמן לבכות ,
מעט הדם והעופרת,
אל מול האבנים הריקות.
ומעט הזמן לתפילה חרישית,
ומעט זיכרון על חורבן,
אך נחלי דמי ילדינו,
שוטפים את אהבת אמם.
אך לבי רק רוצה,
מעט מן האור,
מעט מהתקווה שכלתה,
אל מול אבני הכפור
מעט מן אור החיים,
מעט הזמן לבכות ,
מעט הדם והעופרת,
אל מול האבנים הריקות.
ומעט הזמן לתפילה חרישית,
ומעט זיכרון על חורבן,
אך נחלי דמי ילדינו,
שוטפים את אהבת אמם.
אך לבי רק רוצה,
מעט מן האור,
מעט מהתקווה שכלתה,
אל מול אבני הכפור
2
שירה
קח צידה בני
כ"א בחשוון תשע"ד (25.10.2013)
קח צידה בני,
את כיכר הלחם ונאד המים,
וצא מפתח ביתי,
ודע שלעולם לא תחזור
ותעבור הרים וגאיות
ותוכל מפת לחמי
ומן המים מבית תשתה
ותחשוב עוד עלי
אמך
והמים ייתמו
ופת לחמי ייבש
ואתה רק תשמח ותחייך
כי תדע שאנוכי אמך
ובפגושך את אבני ציון, הכותל
אמר להם,
לעד אני אמכם
ואני על כיסא ישן אשב ואחייך
ואדע כי יודע אתה כי טובה
את כיכר הלחם ונאד המים,
וצא מפתח ביתי,
ודע שלעולם לא תחזור
ותעבור הרים וגאיות
ותוכל מפת לחמי
ומן המים מבית תשתה
ותחשוב עוד עלי
אמך
והמים ייתמו
ופת לחמי ייבש
ואתה רק תשמח ותחייך
כי תדע שאנוכי אמך
ובפגושך את אבני ציון, הכותל
אמר להם,
לעד אני אמכם
ואני על כיסא ישן אשב ואחייך
ואדע כי יודע אתה כי טובה
3