יצירות של אילת השחר

קְרוּעוֹת עֵינַיִם
נִפְקְחוּ אֵלַיי,
פִּסּוֹת שָׁמַּיִם תְּכוּלוֹת
מִבֵּין עֲנָנוֹת
שֶׁפָּרְשׂוּ כְּנָפֵיהֶן
לְאֹרֶךְ הָרָקִיעַ---
תִּקְווֹת נֶאֱצָלוֹת
מִבֵּין מַחְשָׁבוֹת
שֶׁהֱעִיבוּ עַל
לֵב בּוֹטֵחַ.
חַיֵיךְ!
הָאֵר פָּנֶיךָ!
הָפֹךְ לְמוֹצָאֵי מַיִם
צִיָּת שָׁמֶיךָ.

אֵלּוּ, כָּךְ רְאִיתִים,
נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְלֹא יְדַעְתִּים--
דֶּרֶךְ אָדָם
בְּנִבְכֵי עוֹלָם,
דֶּרֶךְ שִׂמְחָה
בְּנֶפֶש שְׁחוּחָה,
דֶּרֶךְ נֶאְדָּר
בְּעוֹלָם נִסְתָּר.

עשרות שמשות קטנות זרחו בתוך כפות ידיו של הזקן.
עגלגלות, ברות ומאירות.
נשלחו הן מחיקו אל עבר קווי אופק שנמתחו אל מעבר להררי ההיגיון,
אל מעבר להררי השלווה והרוגע.
"צאנה שמשותי, ושמחנה לב כל רואיכן".
הירקוניות שפניהן הצהיבו משמחה, ששו כשחפץ לשלחן.
הן תפקיד ניתן בידן, לשמח כל לב רואן.
נשאה כל אחת את עיניה אל שמים תכולים, קרועי עיניים,
ובקרב כל אחת תחינתה ובקשתה,

מְנַתֶּרֶת בְּחֵן קְלִילוּתָהּ,
מְתוֹפֶפֶת עַל לוּחַ לִבִּי,
מְנַשֶּׂאֶת רַגְלֶיהָ בְּרִחוּפָהּ
וְאַחַר לוֹטֶפֶת נְשִׁימָתִי.
זְרוֹעוֹתֶיהָ כְּחוּטֵי אֵדִים
הַמִסְתַּלְסְלִים
אֶל עָל,
כֶּעָשָׁן הָאוֹפֵף- -
הַמְכַסֶּה עַל הַנִּסְתָּר,
מְגַלֶּה חֶבְיוֹנוֹת לִבִּי.

לוּ יָדַעְתִּי בֵּית מִסְתְּרֵי מִכְמָנָיו,
הוּא שֶׁדָּבַָר לֹא נֶעְלָם מֵעֵינָיו---
הַחוֹבֵק עוֹלָמוֹת וְשׁוֹכֵן שְׁחָקִים,
הַמִּתְהַדֵּר בִּלְבוּשׁוֹ כְּשָׂדוֹת מוֹרִיקִים.
לוּ יָדַעְתִּי בֵּית מִסְתְּרֵי מִכְמָנָיו,
אֲזַי הָיִיתִי נוֹשֵׂאת תְּפִלָּתִי לְפָנָיו
שֶׁיִּתֵּן בְּחֶלְקִי לִלְמוֹד הַמִּשְׁעוֹל
שֶׁאוֹתִי יִקַּח וְיִנָּשֵׂא כַּחוֹל---
לוּ יָדַעְתִּי בֵּית