הבת שלי בכיתה ח בחטיבה

מתוך 2 אולפנות שבדרכ הבנות הולכים אליהן , היא ממש רוצה אחת מהן

ולצערי היא לא התקבלה לאולפנה שרצתה לבינתיים... 

אחרי לחץ, הם מוכנים לבחון קבלה

אבל רק אם יתפנה מקום מבנות שלא יגיעו בסוף

ולא מבטיחים אם ומתי זה יקרה

ומאוד יכול להיות גם ימים בודדים לפני תחילת הלימודים

ולא ספרנו לה את זה

היא ממש מתנגדת ללכת לאולפנה הזו

אנחנו מנסים לשכנע ולהראות לה צדדים משכנעים 

והסברתי לה שנכון שזה לא נעים, אבל עכשיו למרות כל הקושי היא צריכה בכא להיות מבין הטובות בכיתה

היה כבר ראיון באולפנא, היא איימה שלא תלך

ירדה מהעץ והלכה 

לומדת בלי חשק בכיתה

עכשיו יהיו מבחני הערכה ( בשביל חלוקה להקבצות לבגרויות )

והיא לא מוכנה ללמוד

אומרת בפירוש שאם היתה מתקבלת לאולפנה שרצתה כמובן שהיתה לומדת

אבל פה לא מתכונת ללכת

אז בשביל מה 

כמובן מסתובבת עצובה כל הזמן

מנגד, בגלל כל הסיפור

אנחנו בכלל חשבנו על אולפנה אחרת 

שלא ככ מקובל ללכת אליה מהחטיבה

כי היא לזרם שונה

אבל היא נחשבת למצוינת

והסברנו לה, שיש לה בחירה או ללכת לאולפנה שחלק מהחברות שלה הולכות  ולשם התקבלה

או ללכת לאולפנה שאנחנו חושבים שתתאים לה

מיותר לציין שגם לשם מתנגדת (אבל שם זה בטענה הגיונית שהיא לא רוצה להיות שונה מכולם וללכת לבד)

אני ממש אובדת עצות

מפחדת להסתמך על זה שתתקבל לאולפנא שרוצה ההיא ברגע האחרון

מפחדת אפילו לספר לה על זה

מתלבטת עד כמה לשכנע על האולפנה שאנחנו כן חושבים שתתאים לה

יש מצב שבכלל תבוא לראיון ותגיד שבכלל רוצה משהו אחר

ותהיה לנו פאדיחה

ונניח ונחליט לזרום עם אחת מהאופציות

השאלה עד כמה לקבוע לה לאן תלך, ואיך עושים את זה??

בתקיפות יותר? בצורה רכה ומשכנעת? דרך גורם שלישי???

ככ מפחדת לפגוע לה באמון במערכת ובכלל במוטיבציה להמשך בחיים...