בפרקליטות המדינה כבר לא צריכים מקפצה. שם כבר מזמן איבדו את הבושה  - ולכן נוהגים אנשיו של הגוף המסואב הזה בחוצפה אין קץ. בארוגנטיות. תוך צפצוף ארוך ומתמשך על החוק. 

אין תופעה כזאת בשום מקום בעולם. פקידי-ציבור שאין עליהם כל רסן; מה שנותן להם את היכולת לעשות ככל העולה על רוחם מבלי שאיש מעז, או יכול, לעצור בעדם. מערכות האיזונים והבלמים המקובלות בכל דמוקרטיה מתוקנת, הם מהם והלאה.

ואני שואל שוב ושוב את כל חבריי במערכת המשפט: היכן  הדאגה לשלטון החוק. כלום דאגה זאת שמורה רק למקרים שנוח לתקוף אותם פוליטית. מדוע אין מי שיודע איך  לעצור את אוכפי החוק כשאלה פוגעים בחוק. למה מותר להם לנהוג איפה ואיפה בשעה שהם מפעילים את החוק שאמור לחול על כולם.

יכולתי להוסיף עוד כנה וכהנה שאלות  לאור התגובה של היועץ המשפטי לממשלה לדרישה  לקיים את הליך השימוע בדלתיים פתוחות, בפומבי, שאין צודקת ממנה. הרי הליכים כאלה מתקיימים בארצות הברית דרך קבע לעיני כל הציבור; ולא רק שם. כך מתנהלת חברה חופשית שאין בה מוסדות שהם מעל לחוק. אור השמש מחטא את פגמיהן של מערכות השלטון. אוכפי החוק  צריכים דעת את גבולות המותר והאסור – וזה טוב וראוי. 

וזה מה שצריך היה היועץ המשפטי לומר לראש הממשלה: אם אתה מוותר על זכותך לפרטיות אין מניעה לקיום הליכי השימוע בעניינך בפומבי - ובכך, אולי, יתוקן במידה מסוימת העוול שנגרם לך במשך שנים לנוכח ההדלפות המרובות, המגמתיות, החלקיות, משבשות החקירה, שתכליתן הייתה להכפיש את שימך, אלה שיצאו ממשרדי פרקליטות המדינה – והן לא יכלו לצאת מכל מקום אחר ! – שניסו לשבש על הציבור את דעתו.

אבל לא כך השיב אביחי מנדלבליט לבנימין נתניהו. הוא סירב לדרישה בטענה שעדים לא אמורים לשמוע את מה שיש לעדים אחרים לומר; אבל זאת טענה מטופשת. בכל משפט פלילי יכולים עדים שטרם העידו לשמוע את מה שהעידו עדים שקדמו להם. הדיווח בעיתונים מספק להם את כל מה שהם צריכים לדעת – והרי אין דרישה, לפח שעה, כמובן, "לסגור את הדלתות" במשפטים פליליים. לשלב הזה עוד לא הגענו; אם כי אנחנו צועדים בכיוון הזה. 

אינני יודע מתי זה יקרה, אם בכלל, אבל אני מזהה בפרקליטות המדינה סימנים מובהקים לכך שיש שם מגמה ללכת בכיוון הזה. יש שם אנשים שפשוט לא אוהבים את העובדה שיש שופטים שמחליטים ההיפך ממה שחושבים בפרקליטות המדינה. יש גם כאלה, שופטים הנאמנים לחוק ולדין, שמעזים לייסר אותה בשוטים. זה לא קורה הרבה  - אבל זה קורה. ולאחרונה זה קרה במשפטו של רוי מוצפי שהואשם במתן שחוד לפואד בן אליעזר ז"ל. השופט בני שגיא, הוא עצמו בוגר המערכת, עשה את מה שכל שופט הגון אמור לעשות. ייתכן שבכך נחסמה דרכו לבית המשפט העליון; ואולי, הכרעתו דווקא פרצה את הדרך למקום שבו אסור לירוא מפני התמנון הרב-זרועי שמבקש – ואף הצליח בעת האחרונה  - להשתלט על חיינו.

בין כה וכה, במשך שנים נוהגים בנו אלה שאמורים להיות, כביכול, שומרי הסף, הכפופים לשלטון החוק, כאילו שאנחנו עדר של כבשים. מינויים נעשים במחשכים. חבר מביא חבר. מצופפים שורות בעת הצורך – וכל ניסיון להאיר במקצת את הפינות האפלות במנגנון המפלצתי הזה נתקל תמיד בתגובות אלימות. תראו, למשל, מה עשו לשופטת הילה גרסטל שמונתה כדי לפקח על הגוף, שאין שני לו בכל העולם, בגלל עוצמתו הבלתי מרוסנת. החוצפה של שי ניצן הוציאה אפילו את השופטת, נעימת ההליכות, מי שהייתה פעם נשיאה של בית משפט מחוזי,  מדעתה – והיא זרקה את המפתחות לכל הרוחות תוך שהיא טוענת שפרקליט המדינה לא ראוי לשמש בתפקידו .

אבל לא רק בזה העניין. היועמ"ש הפגין בתשובתו המתייהרת, החוצפנית בניסוחיה, שבפרקליטות המדינה חדלו לחשוש מפני דעת הקהל. ההשתנה מן המקפצה הפכה שם לנוהל קבוע  - ואין בציבור פוצה פה ומצפצף שכן הכול יראים מפני נחת זרועו של גוף שאין עליו כל פיקוח ושמתנהל במשך שנים בדרכים נלוזות על גבול האי-תקינות; אם לא מעבר לכך. אינני מכיר בכל העולם גוף דומה. בוודאי שאין דומה לו במדינות מתוקנות. חברה חופשית אסור לה שתתיר לגוף כזה להתקיים אפילו יום אחד.

הנה , לדוגמה, מינוייה של ליאת בן ארי לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה; תפקיד שלא היה מאויש במשך למעלה משנה וחצי ( שכן אין בו כל צורך אמיתי...).

שי ניצן החליט שהגיעה העת להעניק  לליאת בן ארי פרס על השתדלותה המרובה ב"תיקי נתניהו" ו"תפר" עבורה מכרז. הכול ידעו את זה  - אבל איש לא העז לצאת כנגדו. כלי התקשורת, ללא מילה של ביקורת, דיווחו מראש שמי שתזכה במכרז – לא במפתיע ! – תהיה ליאת בן ארי. הדרישה לראות את פרטי המכרז - נדחתה. איש גם לא יודע אם היו מועמדים אחרים או מה היה הרכב הוועדה שדנה בעניין זה. הכול נעשה במחשכים. וכדרכה של מערכת שפועלת כל העת תחת מעטה של סודיות לא ראויה גם הניסון לעכב את קיום הדיון נדחה בגסות. מנכ"לית משרד המשפטים, סיגל יעקובי, זכתה לקיתונות של איומים. שי ניצן לא ברר במילים.

וזה מה שהולך לקרות מאחורי פרגודי הסודיות שמבקשת פרקליטות המדינה להדק בעת השימוע. הדלפות מגמתיות יזרמו ללא הרף. כל העת נשמע מה חושבים "מקורות בכירים" על טענה כזאת או אחרת. את דברי הסנגורים לא נשמע. גם לא נדע, לפי שעה, מה הן הראיות – ומה מפריך אותן. אלא אם כן, כמובן, גם משורות הסנגוריה יצאו הדלפות. אבל כל זה יהפוך את כל ההליך לקרקס; מעין משפט שדה שיציג אותנו בכל העולם כמדינה שהתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"  לא ראוי לה. וזה בלשון המעטה. נהיה למשל ולשנינה. דוגמה לאנרכיה בהתהוותה.

כבר עכשיו מספרים לנו שצוותים מתוגברים יושבים על טיעוני-הנגד למה שיכולים הסנגורים לטעון. יש גם עיתונאים שמקורבים למלכות שכבר יודעים מה יהיו תוצאות השימוע – וזה פשוט נורא. הרי מדובר בראש ממשלה שמייצג ציבור גדול מאוד . הוא כבר נפגע ממסע הציד שנכפה עליו במשך שנים באין מפגיע. קשה, כ מבן, לאמוד את מידת הנזק שכבר נגרמה, אבל אם אנחנו צפויים לעוד מערכת בחירות חשוב שכל הציבור יהיה חשוף לכל מה שיש "בתיקי נתניהו".

אין חשוב מזה לאיתנותה של ישראל לימים יבואו.