יש משהו עקום במחאה המבעירה את רחובותינו מאז שנודע שמי שזכה בבחירות עלול לאיים על ההגמוניה של החונטה שגם מערכת המשפט, בעיניי, סרה למרותה.
הטרללת מתחילה, לדעתי, בפגועי אגו שנושאים לשווא את דגל הדמוקרטיה בעוד שהם נושאים את עיניהם לבג"צוקרטיה; אבל זה לא מסתיים באלה. פרסומים שונים, מן הימים האחרונים, מדביקים התנהגות בעייתית גם ל"ראשים" אחרים.
אם הייתי בין המתקהלים בצמתים, הייתי רוצה לדעת יותר על מניעיהם של אלה שמתדלקים בכספם את ההתפרעויות. תום לב, להתרשמותי, בוודאי שאין שם. אבל מה שמטריד אותי הרבה יותר זאת התנהגותה של אסתר חיות; מי שהייתה, לטעמי, בין המתניעים של תופעות שהנפש פשוט סולדת מהן.
החוק קובע במפורש ששופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין ברור מזה. זה החוק – ואין בלתו. צריך רק להראות שמתקיים חשש ממשי; ואין קל מזה בנסיבות העניין. חיות יודעת את זה – וגם חבריה לכס המשפט יודעים את זה.
עם זאת, לא חיות ולא השופטים שאמורים לשבת לצידה בדיון בעתירות שהוגשו נגד השינויים בחוק יסוד: השפיטה סבורים שדבק פסול באי רצונה של חיות לפסול את עצמה, ביוזמתה, מלדון בנושא שלגביו היא כבר הביעה עמדה נחרצת. הסירחון עולה עד לב השמיים – והוא מעודד, לטעמי, התנהגויות שאין בינן לבין טוהר המידות ולא כלום.
יש הטוענים שמניעיה של חיות כשרים למהדרין. אני לא סבור כך. התעקשותה לקיים את הדיונים לפני פרישתה לגמלאות מטילה בה חשד שאי אפשר להפריכו. לפי שעה, כל השופטים פועלים כדבוקה אחת. הבקשה לדחיית מועד הדיון אומנם נדחתה, פה אחד, בגלל "אילוצי היומן", כלשון ההחלטה, אבל קרוב היום שבו הדבוקה הזאת תתפרק.
אני בטוח שיהיו לא מעט שופטים שירצו לדעת, מפי העותרים, מאין יש להם, לשופטים, את הסמכות לפסול חוקי יסוד. אז נכון שאחד מהם כבר "קבע", במהלך דיון קודם בפרשה זו, שיש לשופטים סמכות לפסול חוקי יסוד, מכיוון שהם כבר קבעו כך בעבר, בהרכב מורחב, אולם אלה, כמובן, דברי סתם, למיטב הבנתי, שכמותם אין סיכוי ששופט כלשהו בעולם המערבי היה אומר.
לשופטים יש רק את הסמכויות שניתנות להם בחוק. הם אינם יכולים לייחס לעצמם סמכויות יש מאין. הפררוגטיבה היא של הכנסת; שלא לדבר על כך שזה קצת מוזר - ואפילו, מצמרר - להניח שלשופטים יש סמכות לדון בתקפותו של חוק שקובע את סמכויותיהם.
ועוד לא אמרנו דבר על הטרללת האופפת את העתירות לפסול את התיקון בחוק יסוד: הממשלה. הדיון בשאלה אם יש גורם שיכול להוציא ראש ממשלה לנבצרות שלא מסיבות בריאותיות, אין מטורף ממנו. חבל שחיות נגררה לדיונים שייזכרו בדברי הימים לדיראון; לא פחות מזה.
