ושוב התפילות השמות התמונות והדמעות. מלחמה. כלי אכזרי שמותיר אחריו מימי קין והבל אדמה חרוכה ולבבות שבורים. אך לא רק לבבות שבורים מביאה המלחמה בכנפיה, כי אם גם שינוי. מלחמות באשר הן נמצאות בשורה הראשונה של מעצבי דעת הקהל והתרבות שעל פני הכדור הכחול. מזה אלפי שנים מנתץ רעם התותחים את גבולות התודעה האנושיים וכותב אותם מחדש בדם הלוחמים. כך פרשיו של אלכסנדר הגדול על גדות הגרניקוס הובילו את העולם הפגאני אל חיק התרבות ההלניסטית וכך חרב הגיליוטינה שבבסטיליה ערפה את שלטון האצולה ועיצבה את העולם הדמוקרטי המוכר לנו. וכך גם בארצנו הקטנה מהוות מלחמות הדור האחרון אבני דרך בעיצוב התודעה הציבורית בישראל. גדר הרצועה שנעקרה באבחת שופל בבוקרו של חג שמחת תורה יצרה חור בתודעתו של העם היושב בציון. הפתאומיות, ריבוי הנרצחים והיקף הזוועות שלא ידענו מימי השואה, החטופים, קריסת מערכות המודיעין וההגנה גררו הלם, תחושת נבגדות וזעזוע, שהוציאו את עם ישראל לתהליך של חישוב מסלול מחודש. עוד באותו נושא: למי לא נפל האסימון? המוזיקה היהודית מחכה לקולנוע כיפור חיבור ובלפור הסימן שעל המצח בתוך גלי הבלבול אנו עדים למושגים ולדרכי פעולה שהיו מוקצים עד לפני זמן קצר וכעת הם עושים את דרכם אל מרכז השיח הציבורי. ייאוש מדרך השלום והשוואות בין לוחמי החמאס לבין הנאצים, קולות הקוראים לצה"ל אכזרי ונוקם ולכתישה של עזה, הרהורי תשובה על תכנית ההתנתקות ועסקת שליט, ווידוים על שנאת חינם וקיטוב כמו גם אמירות על ייחודו וחוסנו של עם ישראל, אפילו דיבורים גלויים של קריאה בשם ה' שיצאו בעשורים האחרונים מאוצר המילים של הפוליטיקלי קורקט חוזרים לקדמת הבמה. קשה לדעת לאן יובילו הדברים אך ברור כי נפתח כאן חלון הזדמנויות, שנות הגלות הרבות יצרו הררי אבק פירוד שנאה בין חלקי העם ומרחק כואב בינינו לבין הרוח הגדולה שלנו. כעת הלב מהדהד ונמצא בנקודת רתיחה וגעגועים, השער למה שאנחנו יכולים להיות פתוח מתמיד ומזמין אותנו לשוב ולהיות מלאי בריאות נפשית ופיזית ועוצמה פנימית המפיצה אור לגוים, להתאחד תחת הנהגה קדושה הקוראת בשם ה'. אך לחלון ההזדמנויות שנפתח יש צד נוסף ושמימי. כשם שהלבבות רכים כעת ופוטנציאלים לשינוי, כך גם כביכול ה' איש המלחמה יכול לקדם כעת יותר בקלות את תכניותיו הכמוסות. הרוחות הנושבות מזמינות פוטנציאל סיכון עצום של מלחמה כוללת בציר רשע אכזר מבית ומחוץ הרוצה להשמיד אותנו כשהוא חמוש ביכולות קטלניות יותר מאי פעם, אך לצד הסיכון קיים סיכוי של ממש שכל תקוותינו מהחזית בעזה יחווירו לעומת הטוב שיכול לצמוח ממנה. בשעות כאלו אנו צריכים להרחיב פינו ולבקש לא רק נקמה, השמדת החמאס, החזרת החטופים וחזרת ההתיישבות לחבל עזה. נבקש כי שעה הזו בה עומדות רגלינו בשעריך עזה תהא שעת רחמים ועת רצון לגאולה שלמה ברחמים. אמן
