"השיעורים שלי הם לא מעדני חלב, ונייר טואלט"! פנה הר"ם המתוסכל לכיתתנו המנומנמת והסביר "שניהם מבוססים על מקום חלש, שנשבר בעת הפעלת לחץ. כך ניתן להפריד בין הגביעים ופיסות נייר הטואלט. אני לא מוכן שהכל יהיה חשוב יותר מהשיעורים שלי". המשל המלומד לא הציל אמנם את שיעוריו של הרב, אך לימד אותי כי נקודות השבירה של אדם ושל חברה מעידות סולם הערכים שלהם.
מזה כחצי שנה אנו נאבקים בנגיף המסתורי, ללא הצלחה. בכל ניהול משאבים קיימת הנחת היסוד כי צריך לוותר על דברים שוליים בשביל דברים חשובים יותר. לצורך שמירת החיים, המאבק בנגיף מצריך נגיסה בשגרה תוך שמירה מקסימלית על צרכים חיוניים. על שמירת החיים לא צריך ללמד את היהדות, היא דיברה על כך הרבה לפני שחיי אדם הפכו לערך מקודש בעולם המודרני.
מסיבה זו אם התנהלות הממשלה הייתה מוכיחה את עצמה ומביאה למיתון המגיפה, היינו ממלאים פינו מים. אך השילוב הקטלני תרתי משמע, בו ההתנהלות בלחימה בנגיף מדיפה ניחוח פוליטי מובהק, מלאה סתירות פנימיות ובסופו של יום גם כושלת, מחייב אותנו לומר את דברינו.
סוגיית ההפגנות בבלפור לעומת התביעה לסגירת בתי הכנסת עלתה כעת לכותרות אך העלייה בתחלואה נמשכת כבר מזה כשלושה חודשים. מקבלי ההחלטות ראו את הגרף מטפס במשך כל חופשת הקיץ הארוכה הדביקה והמדביקה ושתקו, למה? כי אי אפשר לעצור את חופשת הקיץ. ים, בריכה ומסיבות הינן צורך חיוני, אך בתום הקרנבל אותרה הבטן הרכה בדמותה של תקופת החגים, המשק ממילא במיתון, הפאן של יולי אוגוסט מאחורינו, עם ישראל עסוק בפעילויות תרבות ופולקלור בעלות אופי דתי, וזה הזמן המתאים ביותר לנעול אותו מאחורי סורג ובריח. פולקלור ותרבות יכולים להיות נקודת השבר המבדילה בין מעדני החלב.
אך יהדות היא לא פולקלור, ותפילת יום כיפור היא לא אירוע תרבותי. רובו של עם ישראל גם זה שאינו מקפיד על קלה כחמורה, מקיים בהידור את מצוות צום יום הכיפורים. הכבישים הריקים, ההימנעות מאכילה ושתיה במשך יממת הצום והנוכחות הגבוהה בבתי הכנסת בשעות חולשה של תפילת נעילה הינם נתונים מרשימים ומרגשים. לא נפריז אם נאמר שיום הכיפורים הוא אחד מהחבלים החשובים ההופכים אותנו לעם מאוחד המחובר לזהותו וייעודו.
האמונה הפועמת בליבם של רבים מבעלי "הכיפות השקופות", הסולידריות המאפיינת אותנו בזמני שגרה והיכולת להסתער בשדה הקרב בכדי להגן על אדם לא מוכר חייבים את קיומם לא במעט, לרגעים המכוננים שבעת תפילת כל נדרי, ולזמן בקשת המחילה שבשעת הנעילה. החלטה שגויה לשרטט את קו השבירה דווקא בזמנים אלו, ולמנוע מעם ישראל להתפלל ביום הכיפורים במניין, תוביל אותו להצביע ברגלים ולנהור לבתי הכנסת. גם בשנת תשפ"א ניתן וצריך למצוא מטווה בטוח לתפילה ביום הכיפורים כי אחרי הכל אנחנו יהודים.