בשמחת תורה התגייס הציבור היהודי בישראל ויצא למלחמה שנועדה לשבור את שרשרת הנסיגות וסבבי הטרור שניהל כאן הדור השני של המפעל הציוני. הציבור קלט שיש כאן איום קיומי, שאם לא נמחה את זכר העמלק הג'יהאדיסטי על כל קבוצותיו, צפוי לנו עתיד מסוכן שבו יקומו עלינו כל תומכיו מכל עבר (כולל ממדבר סיני) ו"הצבא הקטן והחכם" לא יוכל להצילנו. גם המטריה האמריקנית הנוכחית שמשרתת אינטרסים שלהם, אינה מגן של קבע. עלינו להגיע להכרעה ברורה וחד משמעית שכל מוסלמי במזרח התיכון יבין אותה. אנו רואים רוח לחימה והקרבה עליונה מצד דור הלוחמים הנכחי ובנשיכת שפתיים וחריקת שיניים אנו מלווים בנים שנפלו בקרב. לא ניתן להגשים את מטרות המלחמה שהוגדרו על ידי הממשלה, ללא כיבוש כל הרצועה ושליטה ישראלית בלבד, כן ממשל צבאי ישראלי לזמן ארוך, ופיזור האוכלוסייה בהדרגה למחוזות הגירה שאליהם הם שואפים. שום מילים יפות ותוכניות "מורכבות" של לחימה תוך ערבוב של אוכלוסייה והזרמת הומניטאריות אשר נותנת נשימה לאויב, לא יחפו על דשדוש בניהול הלחימה. אינני יודע מה נאמר בחדרי חדרים, אולם מילים מעורפלות בשעה שצריך לנהל מלחמת חורמה אינן בשורה. היום התבשרנו שהקבינט ממציא נוסחה חדשה של מלחמה תוך השבת תושבים וכינון שלטון "אחר". זו בשורה מקוממת. עוד באותו נושא: פיגוע אסטרטגי מחייב תגובה אסטרטגית האם דאגת ההורים מוצדקת? מיהו האויב? אל תהיו מופתעים ב' שום שלטון ערבי או זר לא יבטיח את שלום המדינה היהודית. בשום מקום בעולם לא התקיים פירוז ללא שליטה בקרקע. משמעות המילים המערפלות של אנשי הקבינט היא כפולה: א. חזרה למשחקי סבבי הטרור והלחימה וויתור דה פקטו על ההכרעה הנדרשת. ב. פגיעה בבנינו שמסכנים עצמם במלחמה מבולבלת. משמעות הדבר היא אכזבת הציבור שהתגייס וסכנה לרוח ההתגייסות שראינו בחודשיים האחרונים. סמיכות השינוי החמור בניהול המלחמה לביקורו של שר ההגנה האמריקני אומרת לנו שלפנינו ברירה קשה ועלינו לבחור בין שתי אפשרויות: 1. המשך לחימה עם ציוד אמריקני מתקדם, טכנולוגיה גבוהה, אך תוך אבדן הכרעה ואבדן מורל ההתגייסות של הלוחמים שנדרשים למסור נפשם למען שלטון זר. 2. עימות עם האמריקנים, וסיכון של לחימה תוך מחסור בחימוש מתוחכם אבל, תוך חתירה להכרעה ברורה שתבהיר לכל העולם הערבי האורב לנו מכל עבר, שמי שתוקף אותנו לא ינקה. כולם ידעו שאנחנו לוחמים מלחמת עמלק, משמידים את האויב עד תום, שולטים בכל שטחו, ולא חוזרים לאשליות של פירוז וחיים בחסות זרים. ידעו כולם שאותנו לא משפילים, ובבנינו ובנותינו לא פוגעים ולא רוצחים. זו ברירה קשה, זו חזרה לתנאים של 1948 שאז היינו דלים בציוד והאמריקנים הטילו עלינו אמברגו. אולם, כך דם בנינו לא ישפך לשווא, והאויבים בפעל ובכוח ידעו שאיתנו לא מתעסקים. עלינו להציב עימות מול הממשל העוין בוושינגטון ולפנות ישירות לציבור בארה'ב ולקונגרס ששם יש לנו תמיכה גדולה יותר. אם לא נמצה את שעת ההכרעה הנוכחית נתדרדר למצב של גטו יהודי מוקף, מותקף ומתגונן תדיר מול אויב ששואב תעצומות מהצלחתו להשפילנו עד עפר ביום שמחת תורה ומתאושש לאור חוסר נכונותנו לחסלו בצורה חד משמעית. זו סכנה קיומית מול אויב ששואף להתישנו ולשבור רוחנו עד כדי חיסול מלא. עלינו לבחור בריבונות ולחימה היום למען העתיד. למען עתיד בטוח ושגשוג של הדור הבא תוך התמודדות קשה מאוד בזמן הזה. האלטרנטיבה היא הפוכה. אשליית הצלחה עתה והתדרדרות מתמדת בעתיד. לא בא בחשבון. על כולנו להשמיע קול ולומר ליושבי הקבינט שיש בציבור נכונות לשאת בעול הקשה של לחימה ללא מיטב הטכנולוגיה ועליהם לעמוד בעימות עם הדוד סם שמדיניותו הברורה היא סכנה קיומית עבורנו. הכותב הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
