בית העלמין ברחובות, הסתיימה הלוויה של עוד חייל, ואנחנו מתארגנים להלויה הבאה. בפעם הראשונה (ובתפילה שזו האחרונה) אני שותף בהלוויה צבאית.
שותף, לא מהצד של המנחמים והמלוים אלא שותף בנשיאת הארון. לחייל גיבור ישראל, חבר טוב לפלגה - ניתאי מייזלס ה"יד שנפל יחד עם מפקדו הנערץ רב סרן אריה ריין הי"ד בלחימה הקשה בעזה.
הקושי, הכאב והצער הגדול שנפער בלב הוא עצום על מי שרק לפני שבוע נפרדנו מהם בחיבוק חם ובברכת הדרך, כאשר הם עלו על הטנק שזה עתה אנחנו ירדנו ממנו, נכנסו לאותה גיזרה שממנה יצאנו.
והם נכנסו בגבורה, בלי היסוס, עם אמונה גדולה שזה מה שצריך ונכון לעשות למען עם ישראל ולמען קדושת השם ואהבת הארץ. האוייב השפל הרע והאכזרי פגש אותם. אף אחד לא יודע חשבונות שמים.
צמאי דם שכל מה שהם מחפשים זה להרוג ולכלות - נפגשו עם נשמות קדושות וטהורות מלאות בטוב, בעדינות, במקצועיות, ביופי, בחן, בהארת הפנים ובשובבות שמחייכת ורוצה לעזור ורק לעשות טוב לכולם. איזה תהום פעורה ביניהם !
מול מפלצות של רוע וטומאת מוות - חברנו מלאים באור של טוב וקדושת החיים. נשאנו את הארון והרגשנו איך הארון נושא את נושאיו. לא אנחנו מרימים אותם, אלא הם הרימו אותנו לגובה אחר שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתן.
החזקנו אותו יחד. מי שיש לו כיפה תחת הכומתה ומי שאין לו. כולנו, עם אותם מדים, עם אותן דרגות, קשורים לשרשרת הדורות של עם ישראל ועם אותו לב בוכה וכואב ומלא באמונה ובגבורה בו זמנית. הצדענו להם בדרכם האחרונה על מה שהם עשו בשבילנו.
הם מסרו את הכל בשביל שאנחנו נמשיך לחיות כאן, נקים בתים, נבנה משפחות, נוסיף עוד ועוד חיים בארץ ובמדינה האהובה שלנו. אם הייתם שואלים אותם רגע לפני שהם נכנסו למקום התופת - אם הם היו עושים את זה שוב, אין ספק שהם היו עונים בוודאות ובביטחון שכן.
הם ידעו מה הם מקריבים. ובכל זאת הם עשו את זה בשבילנו, בשביל כל אחד ואחת מאיתנו שנמשיך כאן באהבה גדולה אחד לשני, ועם אמונה גדולה שאנחנו הטוב, והטוב הזה ינצח.
במותם, הם ציוו לנו חיים.
בפרשת השבוע נקרא על מיתתם של יעקב ויוסף, בפרשה שנקראת "ויחי" - אצלנו, המוות מגלה לנו ומגלה בנו דווקא את ערכם של החיים. הפרשה מתחילה כפרשה סתומה וכואבת מצד אחד, בה עם ישראל יורד לגלות מצרים החשוכה והקשה, אך מאידך היא פרשת ויחי ! מתוך המצרים הוא הולך ומתפתח לעם קדוש, עם חי מלא בעוז וגבורה.
פרשה שבה נקרא על שני ארונות, ארונו של יעקב אבינו שעולה לקבורה בארץ ישראל וארונו של יוסף שנשאר ללוות את בני ישראל ולתת להם כח בגלות הארוכה, ארונות של חיים.
כך גם במסע הארוך ממצרים לארץ ישראל הם נושאים איתם תמיד שני ארונות, ארון ברית התורה במרכז המחנה וארונו של יוסף הצדיק החתום בברית החיים. מנשרים קלו, מאריות גברו, נתאי ואריה הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ה' יקום דמכם יהיה זכרכם ברוך וחי בנו לעד.
