הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, התארח בכאן מורשת, ועמד על 'ההתחבטות' שהיתה להקב"ה עם מלאכיו אם לברוא את האדם בצלמו כדמותו כבעל בחירה חופשית. הוא קשר את הדברים לפרשת השבוע ויחי ולמלחמה הנוכחית.
פרופ' כהן פתח והתייחס לאבידות הקשות בשדה הקרב הדורשות מאיתנו להתפלל יותר ברצינות, להרים קול תפילה וזעקה לפני בורא עולם לומר די לצרותינו. "עם זאת מפעים לראות את גדלות הנפש, הגבורה והמסירות של חיילינו, שעל אף כל האבדות ועל אף חבריהם שנפלו בחיקם, הם לא מפסיקים לשדר חוסן, אמונה בצדקת המלחמה, רצון להמשיך עד מיגור האויב, ולהביא בטחון לישראל. תחת שאנו מהעורף נחזק אותם, הם אלו שמחזקים אותנו. לצערנו, בעורף מתחילים לחזור למחלוקות של ערב המלחמה, המחלישות את הרוח ובהחלט פוגעות במאמץ המלחמתי".
"כנגדן, הרוח הנושבת משדה הקרב אלינו לעורף, המתגלה בעיקר בסיפורי הנופלים ובהספדים של בני משפחותיהם, מחזקת ומלמדת על דמויות מופת של ממש, בעלי גבורה נפשית ורוממות רוח בלתי נתפסות. זהו נוער שהרבינו להספיד ולהתאונן על היותו מרוכז בעצמו ובמסכים שסביבו. יש להניח כי לא מעט ממנו היה מרדן במסגרות החינוכיות ובישיבות התיכוניות (שכמעט מחצית מהנופלים במלחמה נמנים על שורותיהן ובבוא העת יש לנתח את התופעה). יש להניח שפה ושם הוא אכזב את מוריו והוריו בדרכים שבהם בחר ללכת שלא תמיד תאמו את דרכם. יש להניח שהיו להם גם ויכוחים ואכזבות. אולי אף נואשו ממנו", הוסיף.
לדבריו, "הנה בבגרות ובמודעות לא רגילה הוא מוסר את היקר לו מכל עבור מישהו אחר, עבור הכלל, עבור האומה, ומלמד אותנו שהוא מבין שיש משהו שגדול ממנו. משהו שנותן משמעות גדולה לחייו. והוא בכלל בכלל לא מרוכז בעצמו. אצל לא מעט מדמויות מופת אלו מלווה הדבר במכתבים להורים, לעיתים אף בבקשת סליחה, על שהם מבינים שתפקידם כעת הוא לצאת ולהגן על המדינה גם במחיר חייהם. כך שאין מדובר באיזו החלטה ספונטנית ורגעית. ממכתבם אתה מבין שמדובר בסט ערכים שלם, שלא נחשף בפנינו מספיק כי אם במותם. במותם ציוו לנו את החיים – הם נתנו לחיים כאן משמעות גבוהה יותר. משמעות של ציווי. משמעות אלוקית ונשגבת. אחר לכתם אי אפשר לחזור לשגרה רגילה. מצווה כעת עלינו לרומם את מציאות חיינו".
פרופ' כהן המשיך ואמר כי הדברים משתקפים גם בפרשת השבוע ויחי. "יעקב קורא לבניו ומבקש לומר להם את אשר יקרא איתם באחרית הימים. אך מיד חוזר בו. רש"י מציין כי יעקב ביקש לגלות את הקץ, נסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים. הרב זקס כותב שאין מדובר כאן בפרט שולי כי אם זוהי תכונה מאוד יסודית של היהדות. איננו יכולים לחזות את עתידם של בני אדם. אנשים מעצבים את עתידם באמצעות הבחירות שלהם. התסריט עוד לא נכתב. העתיד פתוח".
"אנו בוחרים, אנו לומדים, אנו משתנים, אנו צומחים. לעיתים הכשלון המהלך בבית הספר נעשה המנהיג של דורו, לעיתים איש עסקים מחליט להקדיש חייו לעזרה לעניים. אנשים מתגרים בתחזיות. אנו חופשיים מפני שאלוקים חופשי והוא עשה אותנו בצלמו. לכך מכוונות המילים "אהיה אשר אהיה" – אהיה מי שאבחר להיות ואין זה צפוי מראש. וכך גם האדם. לכן ניטלה רוח הקודש מיעקב כשרצה לספר לילדיו מה יקרה להם בעתיד. ילדינו ממשיכים להפתיע אותנו ומלמדים אותנו כי בכוח האדם לגדול יותר מכפי שמישהו, אפילו הוא עצמו, יכול לחזות, והוא ממש לא 'עטלף עיוור' אף שאיננו מי שחלם להיות או מי שדמיין", הוסיף.
הוא התייחס לשני מדרשים המתארים את התייעצות הקב"ה במלאכיו האם לברוא את האדם. "המלאכים התנגדו ואמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". הקב"ה הושיט אצבע קטנה ביניהם ושרפן והחליט לברוא את האדם. כיוון שהגיע לאנשי דור המבול והפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו, כרבים האומרים היום, "אמרנו לך". וה' השיבם "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט". הקב"ה אומר למלאכים (אולי גם להורים ולמחנכים) אתם אולי ממהרים להתייאש ממנו, אך אני נותן אמון מלא באדם. לי יש סבלנות. אני יודע שיום אחד הוא יתקן את דרכו ואולי אף יתגלה במלוא הדרו, כמו כאן בשדה הקרב".
"מדרש נוסף מספר כי כשבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים אל ייברא ומהם אומרים ייברא. חסד אומר ייברא שהוא גומל חסדים (והמלחמה שלנו הוכיחה כמה זה נכון ביחס לכל שדרות העם, מאחים לנשק עד נוער גבעות). אמת אומר אל ייברא שכולו שקרים (ואולי נדייק זאת לימינו – משוכנע שהאמת היא רק אצלו). צדק אומר ייברא שהוא עושה צדקות. שלום אומר אל ייברא שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ וברא את האדם. גם כאן חשבו מלאכי השרת שהקב"ה טועה בהשליכו את האמת. ואולי רוצה הקב"ה לומר לנו שאם נרצה לחיות בשלום עלינו קצת להרפות מלחשוב שהאמת היא רק אצלנו. הרב זקס כותב כי אולי זו הסיבה שהתנ"ך מכיל סוגים מרובים של קולות, ולכך שהמשנה והגמרא מאורגנות סביב מחלוקת, והמדרש מבוסס על שבעים פנים לתורה."
פרופ' כהן המשיך ואמר כי על כל מחנה ומחנה קצת לוותר על ה'אמת' שלו ולראות צד אמת אצל משנהו אם חפצי חיים אנחנו. "למשל, אם יש תכניות מפלגות שלא תורמות לשלום בינינו, גם אם הן מוצלחות וסאטיריות, עלינו להימנע מלצפות בהן ולא ניתן להן את אצבענו ועינינו ותודעתנו. כל צפיה וצפיה נספרת באותן תכניות וזהו הבסיס המסחרי לקיומן".
"בנוסף, אולי אפשר גם לייצר 'תו תקן פלגנות' שירוץ בתחתית המסך, ויבטא את עמדות הצופים בזמן אמת, האם התכנית מסייעת לו להתקרב לאחר או להיפך, וכך ייקבע הציון של אותה תכנית בהקשרנו, ועוד. אולי זה יגרום למנהלי התוכן לבחון פעמיים את תוכני התוכנית, בהבינם שהציבור "מעניש" אותם על תכנים לא ראויים".
"אולי אפשר להוציא סטיקר או צמיד "אני הפסקתי לצרוך את תכנית פלונית, מה איתכם?" ועוד. תחושת האיום הקיומי והחרדה בתחילת המלחמה שהצליחה לקרב אותנו ולהדחיק חילוקי דעות שבינינו, הולכת אט אט ומתעמעמת, ומחזירה אותנו חזרה למקום של מחלוקת ופירוד. וכפי שאומרים בצבא 'מה שלא לומדים דרך הראש, לומדים דרך הרגליים'", סיכם.
