בואו נדבר על הפיל שבחדר, זה שחונק את הגרון ומכווץ את המחשבה, זה שמעיק עלינו בכל רגע של השבוע האחרון הקשה הזה, בו כל אחד מאתנו נשם לרווחה כשראה חלק מיקיריו יוצאים בשלום מעזה, ועם זאת נחנק מדאגה שמא רימו אותנו, שמא אנחנו בנסיגה ובעצם לא מלחמה יש כאן אלא עוד סבב של הקזת דם. בואו נדבר על הפיל הזה, כפי שדיבר עליו אמש ראש הממשלה: "הנצחון יקח עוד חודשים ארוכים, אבל אנחנו נחושים להשיגו" – אמר אמש ראש הממשלה, וטוב שאמר. כמעט בכל הזדמנות חוזר ראש הממשלה ומשנן בפני הציבור את אורכה הצפוי של המלחמה, ואת מטרותיה, כפי שהוגדרו על ידינו בראשיתה: השמדת כל יכולותיו של החמאס בעזה: צבאיות, שלטוניות, ארגוניות וכלכליות – הכל, פירוז מלא של רצועת עזה והסרת כל איום ממנה כלפי מדינת ישראל מכאן ואילך, יצירת חיץ ומכשול קרקעי בתוך רצועת עזה, וכמובן השבת כל חטופינו. וכן, גם פילדלפי. וגם שלטון צבאי מלא שלנו בכל השטח (אפשר לחשוב שצריך יותר, אבל זה המינימום הנדרש עליו הוחלט שהולכים). דווקא משום שהמלחמה היא ארוכה, והיא תהיה ארוכה מאד, דווקא משום שהיא מורכבת ורבת-אתגרים שלא צפינו את היקפם העצום, דווקא משום שהיא משנה את אופיה בהיבט הטקטי, דווקא בגלל הלחץ הבינלאומי הבלתי-פוסק והמסוכן, דווקא משום שיש כאלה המנסים להחליש את הרוח ולהגיד שהמטרות הללו אינן ריאליות ואין שום סיכוי שנשיג אותן - דווקא בגלל כל אלה חשוב לחזור ולשנן ברבים את מטרות המלחמה, ולוודא שהן משמשות יעד מאחד, מצפן מחייב, וגם חוזה כתוב וחתום בין הממשלה שקבעה אותן ובין החיילים שיצאו להילחם בעבורן. אימפריה של טרור הקימו אויבינו בחבל עזה, אותו קיבלו מאתנו ללא שום תמורה, מתוך מחשבה חסרת-הגיון שעכשיו יטפחו את השטח שקיבלו ויהפכו אותו ל"סינגפור". אבל עזה מעולם לא היתה חשובה עבורם, אלא כבסיס ממנו יוכלו להילחם בנו ולהשמיד אותנו. מנהיגי ישראל אטמו היטב את עיניהם ואזניהם כדי לא לאפשר לעובדות לבלבל אותם, אבל תושבי עזה הערבים לא התבלבלו: את כל מרצם, כספם, ויכולותיהם השקיעו במנגנון המלחמה להשמדתנו, כי את הבית האמתי הם מעולם לא ראו בעזה, אלא כאן, בביתנו-שלנו, במדינת ישראל שלנו, או נכון יותר: על חורבותיה, חלילה. שלושים שנה עשו מנהיגי ישראל כל מאמץ להתכחש למציאות האיומה הזו, עד שהיא התפוצצה לכולנו בפנים באופן הכואב, המאיים, והמזוויע ביותר. ואז, רק אז, התגלתה מפלצת-הטרור, זו שהשתוללה בכפר עזה, וזו שהוטמנה היטב מתחת לאדמה בעזה. לא קלה דרכנו בהשמדת אימפריית הטרור הזה. לא קלה וגם לא קצרה. אם נפעל נכון, בהתאם למטרות שהגדרנו וללא סטיה מהן - אורכה של המערכה לא יהיה הבעיה שלנו, אלא של אויבינו. ובדיוק בגלל זה חשוב כל כך שנחזור ונשנן שוב ושוב את מטרותיה, ונקפיד לא לסטות מהן. "הפסקת המלחמה לפני השגת יעדינו תפגע בבטחון ישראל לדורות, תשדר מסר של חולשה שיעודד את אויבינו לחשוב שהם יוכלו לנו, ואז הטבח הבא יהיה רק ענין של זמן" – חזר ושינן אמש ראש הממשלה, לנו וגם לעצמו. "נצחון מוחלט מחייב שעזה תהיה מפורזת, בשליטה בטחונית מלאה של ישראל, ושליטה ישראלית על כל מה שנכנס לעזה" – חזר והדגיש את האלמנטים החשובים שיש מי שמתחיל להטיל בהם ספק. טוב שחזר שוב על האלמנטים הפשוטים והקריטיים האלה. טוב שכולנו נחזור עליהם, כדי שלא נתבלבל ולא ניחלש, לא מלחצים חיצוניים ולא מלחצים פנימיים של מומחים למיניהם, שברוב מומחיותם מחזקים את החמאס. כדי שנדע מהי הדרך עליה החלטנו, ונדע לא לסטות ממנה, לא לאבד אותה. טוב שראש הממשלה עצמו חוזר על הדברים שוב ושוב, כדי שיהיו כל הזמן גם נר לרגליו-שלו, מצפן שיכוון את דרכו. "אני מתחייב כאן בפני לוחמינו, אני מתחייב בפני המשפחות השכולות שאיבדו את היקר להן מכל, ואני מתחייב בפני משפחות החטופים – אנחנו לא נעצור" – טוב וחשוב שראש הממשלה מבין, ומדגיש בכל הזדמנות, את החוזה הכתוב הזה שבינו, ובינינו כולנו, לבין מי שמסרו את נפשם, פשוטו כמשמעו, למען מלחמה שתביא באמת "מזרח תיכון חדש", ולא למען עוד "סבב". הפנמת ההתחייבות החוזית הזו, יש בה ערך רב, והיא הבסיס להמשך המלחמה עד לניצחון. רבים וטובים נמלאו בשבוע האחרון חששות שמא איבדנו את הדרך, וכשאני כותבת "רבים וטובים" אני מתכוונת לטובים ביותר. אשרי העם שיש לו בנים כאלה, שרגע אחרי תפילת הודיה על צאתם בשלום משדה הקרב, הם דורשים לשוב לשם כדי להמשיך את המלאכה. אשרי העם שיש לו נשים כאלה, שבתום מאה ימים בהם התמודדו לבד עם עול המשפחה וכובד הדאגה, לוחצות להחזיר את הגברים שלהן לעזה, כדי לוודא שהנצחון אכן יושג. אשרי העם שיש לו אמהות כאלה, שאחרי עוד לילה ללא שינה משכימות למאהל המחאה כדי לתבוע עוד לילות כאלה, בהם הבנים האהובים שלהן ימשיכו להילחם למען בטחון ישראל. אשרי העם שיש לו אבות כאלה, שבזמן שילדיהם שבויים בידי אויבינו, אוזרים כוחות לדרוש את המשך המלחמה ובשום אופן לא את הפסקתה. אשרי העם שיש לו משפחו שכולות כאלה, שבעודן מבכות את בניהן שנפלו, דורשות מאתנו להמשיך ולהילחם. אשרי העם שיש לו בריאות כזו, שלא מאפשרת לו לשכוח למען מה הוא נלחם, ולא נותנת לו מנוח כשהוא רק מתחיל לחשוש שמא מנסים לקפל פה את המלחמה. האנשים הטובים האלה, מיטב בנינו ומיטב הורינו, הם שנותנים כח לממשלה להמשיך ולפעול בהתאם למטרות שהיא-עצמה הגדירה וכתבה. עוד באותו נושא: תקשורת או תשקורת שנת 2025 חייבת לכלול החלת ריבונות ביו"ש ניצחון במלחמה או שחרור כל החטופים? הכרה בשירות הלאומי - ברכה לממשלת ישראל "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את-משה ואהרן כן עשו" – בפסוק קצר אחד מסכמת התורה בפרשתנו את ההקפדה של בני ישראל למלא בדיוק רב אחר כל ההנחיות הארוכות והמפורטות שנמסרו להם לאורך עשרים וארבעה פסוקים, לקראת הקרבת קרבן הפסח. בפירושו לפסוק המיוחד הזה, מסביר לנו רש"י כיצד בעצם מגיעים בני ישראל למעלה כזו, של התאמה מלאה בין הדיבור ובין המעשה: "מכיון שקיבלו עליהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו" - כלומר: עצם הקבלה בלב-פנימה לפעול בהתאם למטרה שהוגדרה, ולא לסטות ממנה כלל, היא כשלעצמה הבסיס והערובה למעשה, המגיע לאחריה, כפי שמבאר רש"י: "להגיד שבחן של ישראל, שלא הפילו דבר מכל מצוות משה ואהרן" - ממש התאמה מלאה בין הדיבור ובין המעשה, ומוסיף רש"י: "ומהו "כן עשו"? – אף משה ואהרן כן עשו", גם העם וגם המנהיגים פעלו באופן מדויק, בהלימה מלאה בין הדיבור למעשה. זהו בעצם האתגר של כולנו, מראש הממשלה דרך כל שריה ועד אחרון החיילים: לוודא הלימה מלאה בין הדיבור למעשה. במציאות הקשה שנכפתה עלינו, בה אנו נאלצים לתמרן לא רק בין מנהרות חמאס אלא גם בין לחצים בינלאומיים שלא ניתן להתעלם מהם, וחייבים למצוא תוך כדי לחימה נתיבים של שילוב מאתגר בין גמישות לנחישות, טוב וחשוב לשנן את מטרות המלחמה להצהיר עליהן שוב ושוב קבל עם ועולם, כדי שהרגל על דוושת הנחישות תהיה יציבה לא פחות מזו שעל דוושת הגמישות. עצם השינון של המטרות הללו הוא סוג של ערובה לעמידה בהן. הוא מייצר סרגל-מדידה שמאפשר לנו לבחון את החלטותינו ומעשינו על פיו. שינון המטרות חשוב, אבל חשוב פי כמה וכמה לפעול על פיהן באופן מלא, לא לסטות מהן, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. על כך חובתנו לעמול ללא לאות, ואם כך נעשה, אזי גם, בע"ה, יחד ננצח.
