בניסיון שכנוע לצרף אותי לטקס נטיעות למען החטופים אמר לי אחד האמרגנים ש"אין למדינת ישראל זכות קיום אם החטופים לא ישובו".
משפט זה מצטרף למשפטים פומפוזיים נוספים כדוגמת "אם החטופים לא ישובו זה אומר שהפסדנו במלחמה" או "למשפחות החטופים מותר הכל" וכו'.
קשה ללמד מוסיקה לחרשים אבל ניסיתי להסביר בכל זאת: יש מושג שנקרא "פרט" ויש מושג שנקרא "כלל". עם כל הכאב על כל חטוף וחטוף פרטי ומשפחתו יש משהו גדול יותר: הקיום של כלל העם היהודי! במידה ויחתם הסכם שישאיר את החמאס בעמדת כוח – זוהי סכנה ברורה ומיידית לכלל יהודי מדינת ישראל. חייהם של 136 חטופים אינם חשובים יותר מחייהם של שבעה מיליון יהודים.
הכוחות שעומדים מאחורי הקמפיינים הללו – שעמדו גם מאחורי הסכמי אוסלו, ההתנתקות, עסקת שליט וסרבנות הגיוס – חייבים לקבל מאיתנו כתף קרה. אחרי כל הטוב הזה שהביאו לעם ישראל הם קיבלו אמנם פרסי נובל, מחיאות כפיים, כסף ועמדות כוח – אולם מי ששילם את המחיר הוא אלפי יהודים שנרצחו; גם השביעי באוקטובר הוא צאצא ישיר של אנשי החלם.
כאשר מבקשים מכם להצטרף לאחת מיוזמות השבת החטופים בדקו מי עומד מאחור: האם המשפחות הגיבורות של פורום תקווה, שהמסר הוא לחזק את הלחימה של צה"ל כדי ללחוץ על החמאס; או שמאחור נמצא כוח קפלן?
אנו מתפללים לשובם של החטופים, והשכל הישר גם מורה שדווקא הגברת הלחץ הצבאי תעזור להשיבם; אולם בין כה וכה – קיומה של מדינת ישראל והנצחיות של העם היהודי לא יפסקו. במהלך מלחמות ישראל נהרגו עשרות אלפי חללים, ועם ישראל חי – וימשיך לחיות גם הפעם.
הרע יעבור, הטוב יתגבר. בעזרת ה'.