בימים הללו כשאנו מנקים במרץ את הבית מחמץ לקראת חג הפסח, כדאי להיזכר שחמץ הוא בצק שתופס נפח יותר ממה שצריך.
כוח חיובי ביסודו אבל מופיע בצורה לא מדויקת וממילא יוצר החמצה של הנקודה. מצה לעומת זאת היא לחם פונקציונאלי, בלי ניפוחים ובלי דמיונות, כוח שמופיע באופן ממוצה ומדויק.
לכולנו יש תחושות החמצה שמקננות בלב: תחושות החמצה על מסלול החיים שלנו; על החלטות מסוימות שקיבלנו; על מערכות יחסים שהיו בעבר ועוד ועוד; מי שרוצה להיות בן חורין חייב להשתחרר מהן. באגרת בה נשאל הרמב"ם מה לעשות עם אנשים שמפחדים "ממזל רע ושדים" שרודפים אחריהם? ענה הוא: "לעולם אל ישליך אדם דעתו אחוריו, שהעיניים נבראו לפנים ולא לאחור".
לכל אדם יש שדים רוחות מהעבר שרודפים אותו; המהלך הנפשי הבריא הוא להביט קדימה ולא אחורה. מתקנים מה שניתן, עושים תשובה כמיטב יכולתנו, אולם לא מחטטים בפצע ללא תכלית.
גם במישור הציבורי יש לעתים פיתוי להכות על החזה יותר מידי. בשנה וחצי האחרונות הרבה אנשים טובים מדמיינים מחשבות בסגנון "אם הייתי יודע שיקרה בשביעי באוקטובר אז וכו'". מי שתפקידו היה להעריך מה שיקרה כדאי באמת שיסיק מסקנות, אולם מי שזה אינו תפקידו – עדיף שיעסוק באופן ממוצה כיצד משפרים את גזרתו ולא ישקע בדמיונות מחלישים.
מבט חירותי אצל רוב האנשים, למעט החמוצים, יגיע למסקנה שלמרות שעשינו טעויות בדרך, בסך הכולל תפקדנו כמיטב יכולתנו. המדינה והחיים שלנו בכיוון הנכון. אז נמשיך לנקות את החמץ ולצאת ממצרים.
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.
