איני יודע מהו השם שיקרא צה"ל למבצע בעזה אולם יש לי הצעה: "מבצע ביעור חמץ".

שלושים הימים שבין חג פורים לפסח הם ימים חשובים. חג פסח, י"ד ניסן, הוא ראש השנה שלנו, היום שבו נולדנו כאומה; בכתבי החסידות מוזכר שחג פורים, י"ד אדר, הוא בבחינת א' אלול. כדוגמת שלושים הימים של חודש אלול, כך הימים שבין פורים לפסח מוקדשים לניקיון של הרוע מן העולם.

מה אנו עושים בימים הללו? מחפשים ומבערים את החמץ! ביעור חמץ אלו מילות קוד לניקיון חיינו מכל ה"החמצות". חמץ הוא בצק, שיש לו ערך מצד עצמו כבסיס ללחם, אולם הוא התנפח באוויר חם ותפס יותר מידי מקום. מצה לעומת זאת הוא בצק ממוצה – שנאפה ח"י דקות – שמעניקות לנו לחם מדויק ללא תוספות מיותרות. זוהי העמדה הנפשית של הימים הללו: סילוק דברים מיותרים – החל בביעור חמץ, המשך בניקוי אבק, וכלה בסילוק יצרים וכוחות מזיקים.

במישור הבינלאומי ארה"ב התחילה כבר בביעור חמץ לפנינו. כוחות האור בעולם החליטו להפסיק "להכיל" את כוחות החושך ומתחילים לבער בפועל את החצופים. במישור הלאומי אנו עדים לתחילת ביעור חמץ של שלטון הפקידים המנופח במדינת ישראל. לבריוני השמאל, שמאיימים ב"לצאת לרחובות" וב"מלחמת אחים", יתברר שהם אויר חם. רוב הציבור היהודי במדינת ישראל הוא מסורתי ולאומי, וכך רוב כוחות הביטחון שכעת פועלים בעזה; המיעוט הפרוגרסיבי ילמד זאת בדרך הקלה או הקשה.

בטיימינג לא מקרי נפתחה כעת המערכה כנגד החמאס. הפסקת האש הדמיונית והמנופחת קרסה. ואנו חוזרים לאמת הממוצה של החיים – שהרע מפסיד והטוב מנצח; בעזרת ה'.