1. גורי אלפי 'מתחזק', כך אומרות השמועות. פורסם כי הוא לומד תלמוד, מתרגש מתפילין וטוען שגם בן גביר וסמוטריץ' הם אחים שלו. מעבר למספר איזכורים מצד השמחים על כל 'התחזקות' פומבית, נדמה שמשקל הדברים האמיתי עבר (יחסית) מתחת לרדאר ההתפעלות.
אמנם להתחבר לרוח היהודית תמיד תופס כ'אייטם' במקומות מסוימים, אך חבל שאיש אינו מעלה על נס (מספיק) את הצהרת אהבת האחים הנדירה ביותר הזו? (ועוד הייתי עדין עם ה'ביותר'. מדובר בהתבטאות על גבול ההיסטורית בתעשייה).
2. אישית, איני מכיר את גורי וכשחקן-יוצר איני ממש 'צרכן תוכן' ומשתדל להתמקד בחיי ויצירותיי, אך גם נעבך כמוני מבין עד כמה גורי נחשב לאחד מהיצרנים המוערכים והמבוקשים בתקשורת ובטלויזיה, בלשון המעטה (ולא רק 'נחשב', הבחור עובד וחרוץ).
אמירה כזאת היא משמעותית מאוד מבחינת האפקט הבלתי נראה שהיא מייצרת בקרב הקבוצה הבלתי נראית של צרכני התוכן שמושפעים מהאווירה שבו. הם אולי לא רבים כפי שמחדירים לנו בתקשורת, אך קיימים ומשפיעים באופן ישיר ועקיף על השיח הנראה לעיין. הם אולי לא מבוגרים קולניים ומפורסמים על בסיס אמירות שנויות במחלוקת, אך הם אלו שמרכיבים את התודעה של הדור הבא.
3. גורי מסוגל לאהוב. יש לו את כל האלמנטים הדרושים כדי להצליח בזה ולא ליפול למחוזות אחרים המצדיקים את הקיטוב והתיעוב בעזרת טיעונים רציונלים. ע"פ הפרסונה הידועה בציבור (לפחות); גורי לא ממורמר, מסופק מחייו המקצועיים, יש לו משפחה אוהבת, הוא לוקח את עצמו בקלות, רוחש כבוד לאשתו ונדמה לי שאבא שלו (יוצר ויזם בעצמו) מרוצה ממנו.
מכאן קצרה הדרך לדבר לעניין כישראלי ולא ליפול למחוזות התיעוב המריר שאינו נעים אף למתעב עצמו (בואו, לתעב זה לא עונג מהסוג הצרוף זה יותר רעל מהסוג הממכר).
4. "הסלב האהוב שניצל מקיטוב" - זה משמח. אך מה יהיה עם מחזיקי הבמות והעוקבים שאינם מסוגלים לאהוב? האם הם אבודים מראש? ואם כן, מה עם אלו שמחזיקים בנתונים שמאפשרים להם לאהוב, אך הם בוחרים בטעות שלא ונדבקים חדשים לבקרים בוירוס הרעל הניתך עליהם, יונקים ממנו ופולטים את גווניו הטרנדים מטעמי "צדק" ו"דאגה"? ומה עם הצעירים המושפעים המצטרפים לקלחת ובלי משים משליכים את תחושותיהם האישיות הבלתי מגובשות על קבוצות שונות ומתעבים אותן על מצע הסברים רעילים ומאלפים עד כי שכחו מה זה לנסח משפט - מול מי שאינך מסכים איתו - ללא אלמנט רעל הנפלט במילים או דרך שפת גוף שקשה לטעות במהלומותיה?
5. אנו מוצפים בשלל גופים וארגונים בעלי אג'נדות מכל הכיוונים. כולם מחפשים להאיר את העולם. מה שמאוד מוזר הוא שאין (כמעט) ארגונים מסודרים, מוכרים ומתוקצבים שתפקידם לפעול למען האהבה והאחדות. נטו. אהבה במובן הרחב שאפשר להאמין לה ושהיא לא מנסה למכור לנו משהו מעבר. כאלה שאי אפשר לפסול אותם בטענות 'הדתה'\ביבי\סמוטריץ',שמאל למינהו.
בעת הזאת, אנו זקוקים נואשות לתנועות אהבה מסודרות, עם הומור עצמי וקלילות, בדיוק כמו שגורי יודע לתת לעצמו ולסביבתו.
תנועות שילמדו את תודעת הישראלים להגיד 'אני אוהב' ציבורית, גם כשקשה ולא מסכימים על כלום.
תנועות שיעצימו את השיח הזה וכל יום ימצאו לנו עוד מעין 'גורי אלפי' כזה ויצעקו בשער בת רבים כשעל גבם מגה סלב: אפשר אחרת.
תנועות שיש בהן מי הזיק המשעשע והעדין הנמצא לעיתים בעיניו של גורי.
תנועות שישתמשו בכל טריקי היח"צ, השיווק האגרסיבי והפרסום - כדי שכל צעיר יקנה את רעיון אהבת האחים ויתעב את השנאה והרעל.
תנועות שיעצימו אהבה שיש בה מן התיעוב כלפי הרעל וקורטוב הומור עצמי ואמונה שאנחנו לא מוכרחים לתעב כדי להצליח בחיים, להיות שנונים ולחייך.
תנועות של ימומנו פוליטית לעולם, אך כל מי שאכפת לו מפיתוח האהבה בעם הזה - יעשה להם הוראת קבע קטנה לצד כל השירותים שאנו משלמים עליהם. לא צריך מעבר.
נדב גדליה הוא עורך טקסטים ומנהל תוכן, יוצר הסרטים 'רווק עם אלוקים', 'מדריך למתבונן האמיץ' והספר המשולש החדש "רגשות כנים על ימים עלומים".